ארכיון פוסטים מאת: אורית פראג

אם בפה מר תאמרי – יהודה עמיחי

סופה של החוויה למות. והשיר, אם בפה מר תאמרי, הוא אולי קינה על הקץ. כדרכה של קינה על החיים ועל סופם היא מעידה על ראשיתם. על הכוח הבורא של השירה עצמה. השיר מתחיל במפגש שלא נכתב עליו שהוא מפגש, במשגל שלא נכתב … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה שירה | 2 תגובות

יהודה עמיחי – יעקב והמלאך

מה נחרוץ לגבי השיר הזה, האם זה שיר על העונג העילאי ואולי האלוהי שיש – תסלח לי המקלדת – בסטוץ? על הערך הלא יסולא בפז של מפגש האהבה, של הארוס, השואף להזדווג ולהתחבר מחדש ועצם המפגש, מביא לידיעה של השם … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה שירה | עם התגים , , , , | 2 תגובות

יהודה עמיחי – מר ונמהר

  האם זה שיר אהבה? ביכולתו המופלאה של עמיחי לכתוב את המשמעויות השונות שמאפשרות המילים כדי להציג אמיתות שנמצאות מעבר להן, הוא מספר לנו כאן על מצב הביניים. מצב הביניים שמכיל את הכוכבים ואת הלילה סביבם.   אחד משירי האהבה … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה שירה | עם התגים , , , | 2 תגובות

הציפורים – טאריי וֵסוֹס

  המעבוראי מדוע קרא טארי וסוס לספרו "הציפורים"? האם השם מסמל את תשוקת החירות של הנפש לעוף? לקרוע את כבלי החברה ולהיות אחד עם הטבע, אך בו בזמן לשלם את המחיר הכבד הכרוך בכך? או שעלינו לקבל את הסיפור על … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה מועדון קריאה | עם התגים , , , , , | להגיב

כשהגענו מן הים – דודו פלמה

במשלחת מטעם עצמו   ספר שיריו האחרון של דודו פלמה שיצא לפני שנה, הזכיר לי כי עד כמה ליוותה את היומיום שלנו, ילידי שנות החמישים בקיבוצים, התודעה שהקמת המדינה הייתה כמעשה בראשית; השואה והמלחמה באירופה נראו בהשוואה אליה כאילו התקיימו … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה שירה | עם התגים , , , , , | תגובה אחת