הצהרת כוונות

שלום לכל הקוראים והקוראות

מה שאני אנסה לעשות כאן בבלוג הזה, באל"ף נודדת, הוא מעין מועדון קריאה. אינני אומרת בפשטות מועדון קריאה, אלא מעין מועדון. כי מראש יש ניגוד בין בלוג ובין מועדון קריאה. למה? כי במועדון מתחייב שמלבד הנפש החיה שעושה את הקריאה, יהיה כמובן, גם המועדון עצמו, כלומר מקום שבו נפגשים. כלומר נפגשים ברבים. ונא לשים לב למילה הזאת נפגשים, לפועל פ.ג.ש. שמסמן כי מישהו "נזדמן עם מישהו או שמישהו בא לקראתו", כפי שאומר לנו המילון, וכך גם הגדיר המילון את כל תכליתו של מועדון הקריאה הזה, שבו נערכים שני מפגשים יסודיים. המפגש של הקורא והקוראת עם הספר והמפגש של הקוראים בינם לבין עצמם.

מנגד, הבלוג, במהותו, הוא סיפור של אישה אחת שכותבת אל עבר החלל העצום האינסופי של האינטרנט, בתקווה קלושה ולא הגיונית ביותר, שבתוך הגלקסיה הזאת תעבור במקרה איזו חללית קריאה שתמצא עניין לעצור לרגע, ואז יוכלו או תוכלנה שתי הישויות האלו לקיים איזו שיחה, אי שם בתוך האינסופיות של הייקום.

למזלנו, האינסופיות הזאת תחומה בכמה אופנים: החללית הנודדת, אני, אורית, (א.) דוברת עברית. אז שפה משותפת יש לנו. גם ארץ משותפת יש לנו. וכך, במועדון שלנו, ישתתפו ספרים עבריים, חלקם שנכתבו על-ידי סופרים בעברית וחלקם שתורגמו. מה שצמצם לנו את הרשימה האינסופית לקבוצה קטנה ביותר.

אל ספרי מועדון הקריאה אני מצרפת ריאיונות עם סופרים ורשימות שנכתבו בעבר ופורסמו והספרים שמככבים בהן, עדיין מפכפכים בדמי וגורמים לי להרהורים מדי פעם בפעם. אלו הספרים שעמדו בתלאות הזמן והם קוראים לנו לחזור אליהם שנית, ולהיווכח בהפתעה, איך הם בכלל נקראים אחרת כשקוראים אותם פעם נוספת.

אורית פראג