רשימה שכתבתי לפני שנה לעלון הקיבוץ בנושא "בכל זאת קיבוץ" (חצי הכוס המלאה) אורי ליס
זהו . הקיבוץ נגמר! האמנם?
מפעם לפעם אני שומע מחברים שונים:
"זהו, הקיבוץ נגמר, אין יותר שיתוף. אין יותר שוויון". ויש המוסיפים : "עכשיו לא מעניין אותנו כלום , רק מה יוצא לי מזה ".
נראה לי שהמביעים דעות אלו טועים ובגדול.
הקיבוץ עומד על שלש רגליים: שיתוף ,שוויון ועזרה הדדית. נבחן מה נשאר ומה השתנה.
ראשית בנושא השיתוף. בעבר היה שיתוף מלא, כלומר כל נכסי ורכוש הקיבוץ, הרכוש היצרני והרכוש הצרכני היו משותפים, כלומר היו שייכים לאגודה בה אנו חברים כאשר לכל חבר חלק שווה באגודה זו.
מה השתנה עם השינוי? מעמד הרכוש היצרני: השדות, המטעים, המפעלים, הצומת, חלקנו בארגונים חיצוניים כל אלו מעמדם לא השתנה עם השינוי ומכאן גם הבסיס השוויוני של שותפותנו בנכסים. כלומר כן ממשיכים להתקיים השיתוף והשיויון.
רווחי הנכסים היצרניים (המיועדים לחלוקה ) מועברים לקיבוץ. כחציים מועבר להנהלת הקהילה אשר משתמשת בו לצרכי הקהילה או מחלקת אותו לחברים בצורה שווה, כחציים מועבר לאגודת שמר, אותה הקמנו לפני מספר שנים, חלק זה מועבר לחברי האגודה על בסיס ותק. גם כאן יש בסיס שוויוני כי בעלי אותו ותק מקבלים סכום שווה (ללא קשר לכנסתם ותוך מתן ערך לשנים שהחבר השקיע בקיבוץ).
בנושא השיתוף בנכסים הצרכניים: אנו דנים בנושא שיוך דירות. נושא כבד וחשוב ובעל משמעות של הפרטה, אך עלינו לזכור שחלק גדול מהנכסים הצרכניים נשאר בבעלות הקיבוץ . חדר האוכל, מבני החינוך אולם הספורט, מרפאות, בית דורות ועוד. מסקנה גם כאן נשמר חלק גדול מהשיתוף בנכסים.
לנושא השוויון: ראינו כבר בסעיף הקודם שבבעלות על הנכסים היצרנים וחלק מהיצרנים הוא נשמר. כמו כן בחלוקת "פירות הנכסים היצרניים".
נכון בנושא זה חל שינוי משמעותי בנושא יצירת קשר בין הכנסת החבר לתקציבו (המודל הדיפרנציאלי) אך גם כאן מופעלים מנגנונים של מיסוי הקטנת פערים ועזרה הדדית.
במנגנונים של תמיכה בחינוך, בריאות , סעד ורווחה קיים בסיס שוויוני ועזרה הדדית.
המסקנה לדעתי: אכן חל שינוי משמעותי, אך עדיין הקיבוץ משמר יסודות משמעותיים של שיתוף שיוון ועזרה הדדית, ולכן זו תהיה זו טעות לפסוק "זהו אין יותר קיבוץ"
ולעניין האינטרס האישי. היות והקיבוץ מספק מגוון שירותים הקשורים לנו, לילדינו ולנכדינו בהווה ובעתיד, כל הטוען שאותי מעניין רק "מה יוצא לי מזה" עלול לגרום להחלשת המסגרת המספקת שירותים אלו, החלשה שתפגע גם בו ובבני משפחתו.
רובינו ובייחוד המבוגרים שביננו ודאי זוכרים את ההיסטוריה של המאה שעברה וראשית המאה הזו. כמה אירועים בלתי יאמנו לחיוב ולשלילה אירעו וקורים ממש בימים אלו. זה חייב להביא אותנו למסקנה שקשה לחזות את העתיד. וקשיים חס וחלילה עלולים לנחות עלינו. וכאן נכון יהיה להיזכר במשל קני הקש : "קנה בודד הוא חלש ונשבר על נקלה. אגודת קנים לא ניתנת לשבירה." בואו נשמור על האגודה…
אין מאמר זה בא לסנגר על השינויים. כוונתו להאיר את היש הקיבוצי המשמעותי שקיים גם לאחר השינויים והצורך לשמרו ולטפחו למען ייטב לכולנו.
אורי ליס
רשימה שכתבתי לפני שנה לעלון הקיבוץ בנושא "בכל זאת קיבוץ" (חצי הכוס המלאה)
אורי ליס
זהו . הקיבוץ נגמר! האמנם?
מפעם לפעם אני שומע מחברים שונים:
"זהו, הקיבוץ נגמר, אין יותר שיתוף. אין יותר שוויון". ויש המוסיפים : "עכשיו לא מעניין אותנו כלום , רק מה יוצא לי מזה ".
נראה לי שהמביעים דעות אלו טועים ובגדול.
הקיבוץ עומד על שלש רגליים: שיתוף ,שוויון ועזרה הדדית. נבחן מה נשאר ומה השתנה.
ראשית בנושא השיתוף. בעבר היה שיתוף מלא, כלומר כל נכסי ורכוש הקיבוץ, הרכוש היצרני והרכוש הצרכני היו משותפים, כלומר היו שייכים לאגודה בה אנו חברים כאשר לכל חבר חלק שווה באגודה זו.
מה השתנה עם השינוי? מעמד הרכוש היצרני: השדות, המטעים, המפעלים, הצומת, חלקנו בארגונים חיצוניים כל אלו מעמדם לא השתנה עם השינוי ומכאן גם הבסיס השוויוני של שותפותנו בנכסים. כלומר כן ממשיכים להתקיים השיתוף והשיויון.
רווחי הנכסים היצרניים (המיועדים לחלוקה ) מועברים לקיבוץ. כחציים מועבר להנהלת הקהילה אשר משתמשת בו לצרכי הקהילה או מחלקת אותו לחברים בצורה שווה, כחציים מועבר לאגודת שמר, אותה הקמנו לפני מספר שנים, חלק זה מועבר לחברי האגודה על בסיס ותק. גם כאן יש בסיס שוויוני כי בעלי אותו ותק מקבלים סכום שווה (ללא קשר לכנסתם ותוך מתן ערך לשנים שהחבר השקיע בקיבוץ).
בנושא השיתוף בנכסים הצרכניים: אנו דנים בנושא שיוך דירות. נושא כבד וחשוב ובעל משמעות של הפרטה, אך עלינו לזכור שחלק גדול מהנכסים הצרכניים נשאר בבעלות הקיבוץ . חדר האוכל, מבני החינוך אולם הספורט, מרפאות, בית דורות ועוד. מסקנה גם כאן נשמר חלק גדול מהשיתוף בנכסים.
לנושא השוויון: ראינו כבר בסעיף הקודם שבבעלות על הנכסים היצרנים וחלק מהיצרנים הוא נשמר. כמו כן בחלוקת "פירות הנכסים היצרניים".
נכון בנושא זה חל שינוי משמעותי בנושא יצירת קשר בין הכנסת החבר לתקציבו (המודל הדיפרנציאלי) אך גם כאן מופעלים מנגנונים של מיסוי הקטנת פערים ועזרה הדדית.
במנגנונים של תמיכה בחינוך, בריאות , סעד ורווחה קיים בסיס שוויוני ועזרה הדדית.
המסקנה לדעתי: אכן חל שינוי משמעותי, אך עדיין הקיבוץ משמר יסודות משמעותיים של שיתוף שיוון ועזרה הדדית, ולכן זו תהיה זו טעות לפסוק "זהו אין יותר קיבוץ"
ולעניין האינטרס האישי. היות והקיבוץ מספק מגוון שירותים הקשורים לנו, לילדינו ולנכדינו בהווה ובעתיד, כל הטוען שאותי מעניין רק "מה יוצא לי מזה" עלול לגרום להחלשת המסגרת המספקת שירותים אלו, החלשה שתפגע גם בו ובבני משפחתו.
רובינו ובייחוד המבוגרים שביננו ודאי זוכרים את ההיסטוריה של המאה שעברה וראשית המאה הזו. כמה אירועים בלתי יאמנו לחיוב ולשלילה אירעו וקורים ממש בימים אלו. זה חייב להביא אותנו למסקנה שקשה לחזות את העתיד. וקשיים חס וחלילה עלולים לנחות עלינו. וכאן נכון יהיה להיזכר במשל קני הקש : "קנה בודד הוא חלש ונשבר על נקלה. אגודת קנים לא ניתנת לשבירה." בואו נשמור על האגודה…
אין מאמר זה בא לסנגר על השינויים. כוונתו להאיר את היש הקיבוצי המשמעותי שקיים גם לאחר השינויים והצורך לשמרו ולטפחו למען ייטב לכולנו.
אורי ליס
רק כאת נתקלתי בבלוג, האם ממדצמבר 2015 הוא אינו פעיל?
בקרוב יחזור הבלוג לפעילות שוטפת!
תודה אורית, העשרת אותי
האם נרשמת?