יש יאמרו אהבה היא נהר
המטביע את הסוּף הרך,
יש יאמרו אהבה היא גרזן
המותיר את נפשךְ לדמם.
יש יאמרו אהבה היא רעב
לא-חדֵל כי לעד הוא יכאב.
אני אומרת, אהבה היא פרח
ואת עצמך היא זִרעו של הצמח.
זה הלב הפוחד למעוד
ולעולם לא יהֵן לצאת במחול.
זה החלום החושש להתעורר
ואין ניתן לו סיכוי להתאפשר.
זו האחת שלא יבקשו את ידה
כי נדמה שאינה יכולה לתתהּ,
ונפשה חַרדה מן הסוף
כי מעולם לא למדה לחוות.
כשהלילה נעשה כה בודד
והדרך כל כך מתארכת
וכשדומה כי זוכים באהבה רק חזקים
זכרי – בחורף, עמוק תחת השלגים,
חי הזרע שאהבת השמש החמה
תהפוך אותו עם האביב לשושנה.
תרגום: אורית פראג