ארכיון הקטגוריה: מועדון קריאה

"ושיא השיאים, חדירה אל מעבר למים הנופלים ועמידה רוטטת בין הקיר הרועם של המים וקיר האדמה הטחוב, המעוטר בשערות שולמית ומזיע מקור." נולדתי בשנת 1955 בקיבוץ דפנה, שנקרא על שמה של הנימפה דפנה, בתו של אל הנהר. מקדשה הוקם בחבל … להמשיך לקרוא ←

הפואמה העצמית. כדי להחזיר את עטרת הגדולה של העידן התנכי, צריך לחזור על מבנה התחביר התנ"כי שמוביל לפעולה, כלומר לבחור במעשה החברתי ולאוו דווקא להשתמש בשפה התנכית עצמה הקומדיה הציונית, היא מעשה וירוטואוזי של כתיבה עכשווית בלשון תנ"כית. זו פואמה … להמשיך לקרוא ←

טרם שהערבי הזקן הזה תפס אבן מהאדמה, הוא עמד בצד, אך היה צמוד לבועטים, ומוזר שלא עצר אותם, אלא חש משיכה להצטרף אליהם, כי במקום רחמים עלה בו זעם אלים, ניחר ודוחה, ומיד גם הוטחה מכה קשה בשוקיו. ואז הייתה הירייה, ודם וצעקות

סיפור. יד רכה מלטפת את שיערה. יש לו ריח נקי, של אחרי מקלחת. המדים עדיין בידיים שלה. הוא רוצה להתלבש, אבל היא מניחה את המדים בפינת המיטה ובידיה שהתפנו, היא הודפת אותו אל מרכז המיטה ומשכיבה אותו, מנשקת, מפשיטה ממנו … להמשיך לקרוא ←

בגנות המלחמה ובזכות השלום. הקומדיה הציונית היא ניסיון מעניין, וירטואוזי במהותו, של כתיבת ספר מודרני בשפה תנ"כית, מנוקדת. סיפור המעשה הוא בתולדות החיים (ביוגרפיה) של ילדה ישראלית, במחצית השניה של המאה העשרים ותחילתה של העשרים ואחת. כליל זיסאפל משתמשת בכליו … להמשיך לקרוא ←