ארכיון פוסטים מאת: אורית פראג‏

פוקנר מכריח אותנו לשאול שאלות מדממות על דמות האדם ועל שורשי המוסר ומותיר מסתורין למה שאין לו פשר, לאותו פער בין מה שהבנו ובין מה שלא נבין לעולם, כי המלים אינן יכולות לספר הכול. נאמר מראש כי קשיי הקריאה באבשלום … להמשיך לקרוא ←

  ההומור הדק שמלווה את הקריאה בספר מכוון אותנו להבין את האדם כייצור אנוש. לא יותר מזה אך גם לא פחות מזה.     תצלום שיש בו איש עם הגב אלינו הוא שפותח את הספר "זה עם הפנים אלינו". פתיח … להמשיך לקרוא ←

לפעמים שחקנית אחת ונענוע ירכיים אחד, וזוג ידיים שמבליטות מותניים ואגן כלפי הקהל לצד קולות גבריים מלטפים כשל דודאים, מאפיינים ומגדירים את היופי הנשי האמתי. אני מביאה כאן בהמשך את הבית הראשון למילות הפזמון הפונדקית, שכתב אלתרמן. כתב אותן במיוחד … להמשיך לקרוא ←