ברכה

עשיו בא מן השדה
אל מטבחה
אל האדום
האדום הזה בסירה
ונוגע בשמן עורה
וחרבו טובה

ברעד הרֹך הסומֶה
הזה המעורסל בְהבל הָהבל ההבלי
בחוב הנזיד האדמדמם
לשווא
.

כפסוק אבוד הוא
מבעבע וסימניו המרמים
לא יספרו מרוב.

פורסם בקטגוריה מועדון קריאה, שירה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *