ברכה

עשיו בא מן השדה
אל מטבחה
אל האדום
האדום הזה בסירה
ונוגע בשמן עורה
וחרבו טובה

ברעד הרֹך הסומֶה
הזה המעורסל בְהבל הָהבל ההבלי
בחוב הנזיד האדמדמם
לשווא
.

כפסוק אבוד הוא
מבעבע וסימניו המרמים
לא יספרו מרוב.

פוסט זה פורסם בקטגוריה מועדון קריאה, שירה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *