ארכיון פוסטים מאת: אורית פראג‏

כותב אורח: באֵרי צימרמן* כמה מייאש לחשוב, שגם בספר המתנה הזה, פרי מקלדתו של רב מודרני ומסביר פנים, נשמע קולה הבוטח של "יהדות" אחת, אין בלתה, הטוענת כי טעות היא לחשוב ש"הסמלים של ראש השנה הם רימון ותפוח בדבש". קולה … להמשיך לקרוא ←

על צלמו ודמותו. הגיגים לקראת יום כיפור וראשית השנה. משהו חי וחם. בריאת השיר היא יצירת צורה שלוכדת משהו חי וזורם בתנועה. איך שיר נולד? כמו הצחוק זה מתחיל מבפנים ומתגלגל החוצה איך שיר נולד? כמו תינוק בהתחלה זה כואב … להמשיך לקרוא ←

על צלמו ודמותו. הגיגי ספרות לקראת יום כיפור וימי ראשית השנה  משחק של צלם ודמות. "על צלמו ודמותו", הוא שיר שגר על השטח המפורז שבין פזמון לשירה, אם האו"ם היה מכריח אותנו לסמן גבול היינו מכניסים אותו למדינה של השירה. … להמשיך לקרוא ←

אגור בחלומי (חימר באירלנד הישנה, מסמל מוות. סיפור שהוא כאילו על לא-סיפור וקשה להבין למה הוא נשאר איתנו גם כשעזבנו אותו) "המנהלת שחררה אותה ברגע שתסתיים סעודת הערב של הנשים ומריה ציפתה ליציאתה בערב החופשי שלה. המטבח היה ללא רבב: … להמשיך לקרוא ←

חמש נקודות של ערך. אם הייתה נורה אפרון, תלמידתו של א.ב. יהושע, גם היא הייתה מבינה שהחטא שלה הוא אולי כאילו קטן. שהמשקל שלו רק חמישה אחוז מהמאה. את קובץ הטורים הנחמד של נורה אפרון (שמתה לנו ממש לפני כמה … להמשיך לקרוא ←