אגור בחלומי
(חימר באירלנד הישנה, מסמל מוות. סיפור שהוא כאילו על לא-סיפור וקשה להבין למה הוא נשאר איתנו גם כשעזבנו אותו)
"המנהלת שחררה אותה ברגע שתסתיים סעודת הערב של הנשים ומריה ציפתה ליציאתה בערב החופשי שלה. המטבח היה ללא רבב: הטבח אמר שמיחם הנחושת מבריק כמו מראה. האש יפה ובהירה, ועל אחד השולחנות היו ארבע עוגות של פירות יבשים. העוגות נראו שלמות; אבל אם הסתכלת מקרוב, יכולת לראות שהן נחתכו לפרוסות ארוכות עבות והיו מוכנות להגשה בשעת התה. מריה פרסה אותן בעצמה.
מריה הייתה אישה ממש, ממש קטנה, אבל היה לה אף ארוך וסנטר מאד ארוך. היא דיברה מעט דרך אפה, תמיד רגועה. "כן חמודה", "לא חמודה". תמיד נשלחה אל הנשים כשהחלו לריב על קערות הכביסה ותמיד הצליחה להשכין שלום. יום אחד אמרה המנהלת:
מריה, את משכינת שלום אמיתית!
וסגנית המנהלת ושתיים מהדיירות שמעו את המחמאה. וג'ינג'ר מוני, אמרה תמיד, מה לא הייתה עושה לגולם שאחראי על המגהצים אילולא מריה. כולם כל כך חיבבו את מריה.
הנשים היו סועדות את ארוחת הערב שלהן בשש, והיא יכלה לצאת לפני שבע. מבולסברידג' ל"פילאר", עשרים דקות; מהפילאר לדרמקונדרה, עשרים דקות; ועשרים דקות לקנות דברים. היא תהיה שם לפני שמונה. היא הוציאה את ארנקה בעל אבזמי הכסף, וקראה שוב את המלים מתנה מבלפסט. היא מאד אהבה את הארנק הזה כי ג'ו הביא לה אותו לפני חמש שנים כאשר הוא ואלפי נסעו לבלפסט בהסעה של חופשת פסחא. בארנק היו שני מטבעות של שניים וחצי שילינג וכמה פני. יוותרו עוד חמישה שילינג לפחות לאחר שתשלם את דמי החשמלית. איזה ערב נחמד יהיה להם. כל הילדים שרים! היא רק מקווה שג'ו לא יגיע שיכור. הוא היה כל כך שונה כשהיה שותה.
פעמים רבות רצה שתבוא ותגור איתם; אבל היא חשה שתכניס את עצמה ביניהם (למרות שאשתו של ג'ו הייתה כל כך נחמדה אליה) והיא התרגלה לחיים במכבסה. ג'ו היה בחור טוב. היא טיפלה בו וגם באלפי; וג'ו אמר פעמים רבות:
"אמא זאת אמא אבל מריה היא אמי האמיתית"
הבנים סידרו לה את המשרה הזאת בדבלין במכבסת למפלייט, אחרי הגירושין בבית, וזה מצא חן בעיניה. בעבר הייתה לה דעה רעה על פרוטסטנטים, אבל עכשיו חשבה שהם אנשים מאד נחמדים, מעט שקטים ורציניים, אבל אנשים שטוב לחיות אתם. והיו לה שתילים בחממה והיא אהבה לטפח אותם. היו לה שרכים נהדרים ופרחי שעווה ומתי שבאו לבקר אותה, תמיד נתנה לאורח ייחור אחד או שניים מהמשתלה שלה. דבר אחד לא היה לרוחה, והיו אלו המזמורים הדתיים בטיולים, אבל המנהלת הייתה אישה כה נעימה וקל להסתדר איתה, כה עדינה.
כשהטבח אמר שהכל מוכן, הלכה לחדר האוכל והחלה לצלצל בפעמון הגדול. תוך דקות ספורות נכנסו הנשים בזוגות ובשלשות, מנגבות את ידיהן המהבילות בסינרים ומפשילות את שרוולי העליוניות על זרועותיהן האפופות אדים. הן התיישבו מול הספלים הענקיים אותם מילאו הטבח והגולם בתה חם, שכבר היה מעורב בחלב וסוכר בתוך פחים גדולים. מריה השגיחה על חלוקת העוגות של הפירות היבשים ודאגה שכל אישה תקבל את ארבע הפרוסות שלה. הרבה צחוק ובדיחות היו משך הארוחה. ליזי פלמינג אמרה שמריה הייתה משוכנעת שתמצא טבעת ולמרות שפלמינג אמרה זאת כל כך הרבה פעמים בערבי ההלואין, מריה צחקה ואמרה שהיא לא רוצה לא טבעת וגם לא גבר; וכאשר צחקה עיניה האפורות-ירוקות זהרו באכזבה ביישנית וקצה אפה כמעט נגע בקצה סנטרה. אחר כך ג'ינג'ר מוני, הרימה את ספל התה למען בריאותה של מריה בעת שכל הנשים הרעישו בספליהן על השולחן, ואמרה שהיא מצטערת שאינה יכולה לשתות עם זה פורטר ומריה צחקה שוב עד שקצה אפה כמעט נגע בקצה סנטרה ועד שגופה המיניאטורי כמעט התפרק לגרמיו, כיוון שידעה שלמרות הכל מוני התכוונה לטוב, למרות שהיו לה מושגים של בחורה פשוטה.
אבל כמה שמחה כאשר הנשים סיימו את הארוחה והטבח והגולם סיימו לנקות את כלי התה! היא חזרה לחדר השינה הקטן שלה, ושינתה את מחוג השעון המעורר משבע לשש, כי זכרה שלמחרת תתקיים תפילת בוקר. אחר כך פשטה את חצאית העבודה ואת מנעלי העבודה והוציאה את חצאיתה הטובה ושמה על המיטה ואת נעלי הערב הקטנטנות הניחה למרגלות המיטה. היא החליפה גם את חולצתה, כשעמדה מול המראה, היא זכרה איך היתה מתלבשת לכבוד המיסה של יום ראשון בבוקר כאשר היתה ילדה קטנה; והביטה בחיבה יוצאת דופן על גופה הזעיר אותו הייתה מיפה הרבה, למרות השנים שעברו עליו, נראה בעיניה גוף קטן ונקי.
כשיצאה החוצה, היה הרחוב ממורק מהגשם והיא היתה מרוצה ממעיל הגשם הישן החום. החשמלית הייתה מלאה והיא נאלצה לשבת על הספסל הקטן בסוף הקרון כשפניה אל כל האנשים, וכפות רגליה בקושי נוגעות ברצפה. היא תכננה במוחה את כל הדברים שעליה לעשות וחשבה כמה טוב יותר היה להיות עצמאית ושיהיה לה כסף בכיס. היא קיוותה שיהיה להם ערב נעים. הייתה בטוחה שיהיה כך, אך לא יכלה שלא לחשוב כמה חבל שאלפי וג'ו לא מדברים. הם תמיד רבים עכשיו אם כי בילדותם המשותפת היו החברים הכי טובים: אבל אלה החיים.
Old Gater Pillar Belfast
בפילר ירדה מהחשמלית ופילסה דרכה במהירות בתוך ההמון. היא נכנסה לקונדיטוריה דאונס אבל החנות הייתה מלאה כל כך באנשים ועבר זמן רב עד שפנו אליה. קנתה מבחר של תריסר עוגות בפני, ולבסוף יצאה מהחנות עמוסה בשקית גדולה. אחר כך חשבה מה תקנה עוד: רצתה לקנות משהו ממש נחמד. ברור שיהיו להם הרבה תפוחים ואגוזים. היה קשה לדעת מה וכל שיכלה לחשוב עליו היה עוגה. היא החליטה לקנות עוגת שזיפים אבל על פניה של עוגת השזיפים של דאונס לא היה זיגוג שקדים ראוי, כך שהמשיכה לחנות ברחוב הנרי. כאן, הוציאה זמן רב עד שמצאה מה שרצתה והצעירה המטופחת מאחורי הדלפק, שהתעצבנה ממנה ללא ספק, שאלה אותה אם זאת עוגת חתונה שהיא רוצה לקנות. שאלתה גרמה למריה להסמיק ולחייך אל הצעירה; אבל הצעירה התייחסה אל הכל ברצינות רבה ולבסוף בצעה פרוסה עבה מעוגת השזיפים עטפה אותה ואמרה:
"שני שילינג וארבעה פני בבקשה"
היא חשבה שתצטרך לעמוד בחשמלית של דרמקונדרה כיוון שאיש מהגברים הצעירים לא נראה ששם לב אליה אבל אדון מבוגר נתן לה מקום. הוא היה גבר חסון והוא חבש כובע חום קשיח; פניו היו אדומים רבועים ושפמו אפרפר. מריה סברה שהיה לו מראה של קולונל, וחשבה עד כמה היה הרבה יותר מנומס מהצעיר שלטש עיניים ממש מולם. האדון החל לשוחח איתה על הלואין ועל מזג האוויר הגשום. הוא הניח שהשקית היתה מלאה בדברים טובים, עבור הקטנטנים, ואמר, זה בסדר גמור שהצעירים יהנו כל זמן שהם צעירים. מריה הסכימה איתו ועודדה אותו בניד ראש ובהמהום. הוא היה מאד נחמד אליה, וכאשר יצאה בגשר התעלה, הודתה לו וקדה, והוא קד לה חזרה בהורידו את כובעו וחייך אליה בנועם, ובעת שעלתה במעלה המדרכה, מכופפת את ראשה הזעיר תחת הגשם, חשבה כמה קל להכיר גבר גם אם הוא שתוי קצת.
כשהגיעה לבית של ג'ו, כל אחד אמר: "היי הנה מריה!". ג'ו היה שם לאחר ששב מהעסק, וכל הילדים היו לבושים בבגדי יום ראשון. שתי ילדות גדולות שהגיעו מהשכנים המשיכו במשחקן. מריה נתנה את השקית עם העוגות לילד הגדול, אלפי, לחלק אותן וגברת דונאלי אמרה שיפה מאד מצדה להביא שקית כה גדולה של עוגות והורתה לכל הילדים להגיד:
"תודה, מריה"
אבל מריה אמרה שהביאה משהו מיוחד לאבא ולאמא, משהו שהם בטוח יאהבו, והחלה לחפש את עוגת השזיפים. היא בדקה בשקית של דאונז, ואז בכיסים של מעיל הגשם ובשידה במסדרון, אך באף מקום לא יכלה למצוא אותה. ואז שאלה את כל הילדים אם מישהו מהם – בטעות כמובן – אכל אותה, אבל הילדים אמרו כולם שלא ונראו כמי שלא היו רוצים לאכול עוגה אם יואשמו שגנבו אותה. לכל אחד היה פתרון למסתורין וגברת דונאלי אמרה בפשטות שמריה השאירה אותה בחשמלית. מריה שזכרה כמה בלבל אותה הגבר עם השפם האפור, האדימה מאשמה ורוגזה. המחשבה על כישלון ההפתעה הקטנה ועל השילינג ושני הפני שזרקה על כלום הביאה אותה כמעט לפרוץ בבכי.
אבל ג'ו אמר שזה לא חשוב והושיב אותה ליד האח. הוא היה מאד נחמד אליה. הוא סיפר לה כל מה שקורה במשרד שלו, חוזר על תשובות מחוכמות שהשיב למנהל. מריה לא הבינה למה ג'ו צוחק כל כך מהתשובות של עצמו אבל אמרה שהמנהל בוודאי היה אדם שתלטן שיש להסתדר אתו. ג'ו אמר שהוא לא כל כך גרוע כשיודעים איך לקחת אותו, ושהוא די הגון כל זמן שאתה לא מורח אותו בקטע לא טוב. גברת דונאלי ניגנה לילדים בפסנתר והם רקדו ושרו. אחר כך חילקו שתי הילדות השכנות סביב את האגוזים.
אף אחד לא יכול היה למצוא את מפצח האגוזים וג'ו כמעט שהחל להתרגז מזה ושאל איך הם מצפים שמריה תפצח את האגוזים ללא המפצח. אבל מריה אמרה שהיא לא אוהבת אגוזים והם לא צריכים להרגיש רע בגללה. אחר כך ג'ו שאל אם תרצה בקבוק של בירה ומיד דונאלי אמרה שיש גם יין פורט בבית אם היא מעדיפה אותו. מריה אמרה שהיא מעדיפה שהם לא יבקשו ממנה לשתות דבר: אבל ג'ו התעקש.
ג'יימס ג'ויס
כך שמריה הניחה לו לנהוג כחפצו והם ישבו ליד האש ודיברו על זמנים עברו. מריה חשבה שתגיד מילה טובה על אלפי. אבל ג'ו צעק שאלוהים יהרוג אותו אם עוד פעם ידבר איזו מילה עם אחיו ומריה אמרה שהיא מצטערת שהזכירה את הנושא. גברת דונאלי אמרה לבעלה שבושה גדולה שדיבר באופן הזה על אחיו בשרו ודמו אבל ג'ו אמר שאלפי הוא לא אח שלו וכמעט שהחל על כך ריב. וג'ו אמר שהוא לא יאבד את מצב הרוח שלו בהתחשב בערב הזה וביקש מאשתו שתפתח עוד בירה. שתי הילדות השכנות הכינו כמה משחקי הלואין ומיד הכל היה שוב שמח. מריה התמוגגה למראה הילדים השמחים כל כך ומצב הרוח הטוב של ג'ו ואשתו. הילדות השכנות שמו כמה צלוחיות על השולחן והובילו את הילדים בעיניים קשורות לשולחן. אחד מצא ספר התפילות ויתר השלושה את המים; וכאשר אחת מהילדות השכנות מצאה את הטבעת גברת דונאלי נופפה באצבעה אל הנערה המסמיקה כאילו אומרת היי, אני יודעת עליך את הכול! הם עמדו על זה שיקשרו למריה את העיניים והובילו אותה לשולחן לראות מה תזכה, ובשעה ששמו עליה את המטפחת, מריה צחקה וצחקה שוב עד שקצה אפה כמעט שנגע בקצה סנטרה.
הם הובילו אותה לשולחן בין צחוק והתבדחויות והיא הושיטה את ידיה באוויר כפי שנאמר לה לעשות. היא הניעה את ידה באוויר מפה לשם והורידה אותה על אחת הצלוחיות. היא הרגישה חומר לח באצבעותיה והתפלאה שאיש לא מדבר או מוריד ממנה את המטפחת. הייתה הפוגה לכמה שניות ואז התכתשויות ולחישות. מישהו אמר משהו על הגינה ולבסוף גברת דונאלי אמרה דבר כעוס מאד לאחת מהילדות השכנות והורתה לה לזרוק את זה מיד: זה לא הוגן. מריה הבינה שטעתה הפעם ועליה לעשות זאת שוב ובפעם הזאת מצאה את ספר התפילה.
מיס מק'לאוד רייל. תווים
לאחר מכן גברת דונאלי ניגנה "מיס מק'לאוד ריל" עבור הילדים וג'ו הכריח את מריה לשתות כוס יין. מיד היו שוב כולם שמחים למדי וגברת דונאלי אמרה שמריה תיכנס למנזר עוד לפני שתסתיים השנה כיוון שזכתה בספר התפילה. מריה מעולם לא ראתה את ג'ו כל כך נחמד כלפיה כפי שהיה אותו ערב, כל כך הִרְבָּה בשיחה נעימה ובזכרונות. היא אמרה שהם היו כולם טובים מאד אליה.
לבסוף נעשו הילדים עייפים ומנומנמים וג'ו שאל את מריה אם תשיר להם כמה שירים קטנים לפני שתלך, אחד מהשירים הישנים. גברת דונאלי אמרה, "בבקשה מריה!" כך שמריה הצטרכה לבוא ולעמוד ליד הפסנתר. מרת דונאלי התרתה בילדים שיהיו שקטים ויקשיבו לשיר של מריה. אחר כך ניגנה את הפרלוד ואמרה "עכשיו, מריה!" ומריה, סמוקה עד מאד החלה לשיר בקול רועד וזעיר. היא שרה "אגור בחלומי" וכשהגיעה לבית השני שרה במקומו מהתחלה:
בין קירות של שיש אגור בחלומי
צמיתים ועבדים יסתופפו עמי
וביניהם, בין כל גבר ועלמה
אנוכי היא התקווה עצמה.
כסף רב מספור רכשתי וטובין
יכולתי להשתבח בשושלת יוחסין
ועוד חלמתי, מה ששימח אותי יותר מכל
שאהבתך אותי היא כאתמול.
אבל אף אחד לא הראה לה את טעותה; וכשסיימה לשיר ג'ו היה מאד נרגש. הוא אמר שאין כמו מה שהיה ושום מוסיקה איננה כמו המוסיקה של באלף הישן והטוב, לא חשוב מה אחרים יגידו. ועיניו התמלאו כל כך בדמעות עד שלא יכל למצוא מה שחיפש ולבסוף היה צריך לשאול את אשתו שתאמר לו איפה פותחן הבקבוקים."
ג'יימס ג'ויס, חימר, מתוך: מאגר האינטרנט, תרגום: אורית פראג
(עבודת סיום בסדנת תרגום בהנחייתו של פרופ' גבריאל צורן, החוג לספרות עברית והשוואתית, אוניברסיטת חיפה)