ארכיון פוסטים מאת: אורית פראג‏

השגיאות המופלאות. המחברים מצליחים להחזיר את מושג ההצלחה למקומו הטבעי. תומס אדיסון הוא באמת דמות ששווה ללמוד עליו, אפשר גם להעריץ אותו קצת בחשאי, הוא נשאר ילד עם מח קודח גם בבגרותו תומס ואני מְספֵּר לְילד "סנדוויץ'" ממשפחה ישראלית את … להמשיך לקרוא ←

האי-הצלחתיות כערך. ערכו האמיתי של סטונר בכך שהוא שולח מסר עיקש ומסורבל נגד עולם ההצלחתיות. גם דמותו של סטונר עצמו היא סיפור על אי הצלחה, לא רק במושגים האמריקאיים אלא בכל קטיגוריה שהוגדרה מתוך חוקי הפנים של הסיפור ספר שנמצא … להמשיך לקרוא ←

הכול הפיך.   אודי מנור כתב ספר על פרשייה הסטורית מלפני שלושים שנה, שבמהלכה חתר השמאל כנגד כמה פעילים נמרצים ששאפו לעשות שלום עם אגודות הכפרים, ארגון אוטנטי שצמח מקרב הפלסטינים. בריאיון אתו הוא מסביר למה הפרשייה הזאת עדיין רלוונטית ולמה … להמשיך לקרוא ←

על צלמו ודמותו. הגיגים לקראת יום כיפור וראשית השנה.     שיר על שני פניה של זכוכית האמונה. שהרי ברור ומובן שהחלוניים, אנשים חסרי דת, אינם בהכרח חסרי אמונה כמו ארמון צפוף בדברים מרתקים ומפתיעים להגיד אותם ולהלך ביניהם שעות … להמשיך לקרוא ←

שיר על האדם הנותן. במאבק נגד הבדידות, השיר הזה שומר על תיקו. שירה של מירה מינצר יערי, נתפס בזכרוננו בגלל תיבת השורה הפותחת כל בית ובית, אדם נותן את זכרונו בבניו ותלמידיו. לכאורה זהו שיר הגות חינוכי שבמרכזו גיבור וולכאורה … להמשיך לקרוא ←