תומס ואני – שירלי יובל-יאיר וד"ר טל בן-שחר

השגיאות המופלאות.

המחברים מצליחים להחזיר את מושג ההצלחה למקומו הטבעי. תומס אדיסון הוא באמת דמות ששווה ללמוד עליו, אפשר גם להעריץ אותו קצת בחשאי, הוא נשאר ילד עם מח קודח גם בבגרותו

תומס ואני מְספֵּר לְילד "סנדוויץ'" ממשפחה ישראלית את הסיפור על הממציא תומס אדיסון. זה ילד שזקוק לחיזוקים, והספר רווי בדידקטיות שופעת ובהכוונה חינוכית נפשית, גם להורה הקורא וגם לילדים המקשיבים. למרות המטרות החינוכיות כבדות המשקל, שמרביתן מגיעות כמסרים חשופים ולאוו דווקא דרך רמיזה באמנות, כדרכן של יצירות גדולות באמת, הספר איננו ניזוק. זה ספר מצחיק. מצחיק במובן שבא לצחוק כשקוראים אותו וזאת מחמאה גדולה. הוא מתחיל עם איורים נהדרים של איה גורדון-נוי הנהדרת וממשיך איתם; הודות להם יבוא לנו לקרוא את הסיפור מחדש לפני השינה של הלילה בשבוע הבא. האיורים מחברים באופן מזהיר את הציור הילדי, עם הציור של תקופתנו ועם תמונות מהעבר. וכך הסיפור מחנך במסרים אנושיים רב דוריים, והוא מציב בפני הילדים גיבור תרבות אמיתי, איש הראוי לחיקוי. החריזה טבעית ומגוונת ואמצעי הסיפור של שירלי יובל-יאיר נשמעים בנחת ובהומור אמיתי. כך שעל הדרך, נהנית גם הדודה שקוראת את הסיפור לילדים על גיבור התרבות הזה, כי היא נזכרת בספרים עבי כרס ישנים שהייתה קוראת בילדותה, מתוך סדרות על אנשים חשובים וממציאים גדולים.
נחזור לספר הזה, במרכזו עומדת תחושת הכישלון והזכות לשגות ולטעות כדרך להצלחה ולמציאת הפתרונות שחיפשנו. על גבול הדיון בסיפור נשאלת השאלה אם למרות הטון המאפשר, השיחה שיש לנו כאן היא על "ההצלחה" בהקשר הבורגני העכשווי שלה; ההצלחה התחרותית הרוכבת איפושהו על "החלום האמריקאי". זאת אפשרות סבירה, אך לצידה מצליחים המחברים להחזיר את מושג ההצלחה למקומו הטבעי. תומס אדיסון הוא באמת דמות ששווה ללמוד עליו אפשר גם להעריץ אותו קצת בחשאי, הוא נשאר ילד עם מח קודח גם בבגרותו, למרות שהסתבך במאבקים טרגיים מביכים. הצלחתו היא הניצחון של היכולת האנושית לגלות את סודות הטבע ולגייסם לטובת האדם. אדיסון הביא תועלת לעולם בזכות כשרונותיו ויצירתו הפעלתנית – הוא לא המצליחן הטייקון, שכספו בא לו מאקרובטיקה בלהטוטי הון, למרות שהיה חבר טוב  ובן חסות של התעשיין המיליונר הנרי פורד. באחוזה של פורד שהפכה למוזיאון, ממנו אפשר ללמוד דברים רבים על ההיסטוריה של ארצות הברית, כולל תנאי מגוריהם של השחורים, המשרתים של משפחת פורד, אפשר גם לראות כיסא עץ קטן, פשוט ביותר, שהיה כיסאו של אדיסון במפעל של פורד, שהרי אדיסון גם המציא משהו שקשור לגז

תומס והנרי וחבר. (מימין לשמאל: פירסטון, פורד ואדיסון)

הפועל במנוע המכוניות וכך החלה הידידות רבת השנים בין שני האישים המפורסמים.
על הילד תומס, שומע יוני, גיבור הספר, מפי אמו, "שמספרת ליוני בשקט-בשקט ספור אמיתי על ילד שמו תומס , ילד אמריקני, ילד אחר, שחי לפני מאה וחמישים שנה או יותר". הגרפיקאית המחוננת התאימה גופן חדש לסיפור בתוך הסיפור, ופניו העגומים של יוני, ילד שנכשל ומתקשה בלימודיו בכיתה א', הופכים לפנים מלאי סקרנות בעמוד שממול. ממעל נראית בבואה של אדיסון ושנת הולדתו: 1847 (תומס נולד ב-11 לפברואר).

את המשך הדיון על סגולותיהן של השגיאות ויתרונות חווית הכישלון, ניתן לערוך באינטרנט. בְּסרט שרץ ביוטיוב אפשר לשמוע נאום מקסים של מחברת הארי פוטר, שסיפור הצלחתה סופר פעמים רבות. מה למדתי בעשרים ואחת השנים שעברו מאז שסיימתי את לימודי ועד היום, שואלת ג' ק' רולינג? היא נואמת בפני קהל עצום של בוגרי הרווארד ומשפחותיהם כדי לדבר איתם על היתרונות והרווח שיש בכישלון. לבוגרי הרווארד, אין אולי היכרות כה קרובה עם כשלונות, אומרת רולינג, המושג שלהם על כישלון דומה פעמים רבות למושג שיש למרבית האנשים על הצלחה. אבל החיים עצמם מגדירים כישלון, בעצמם. "אינני אומרת שכישלון הוא משהו מצחיק, והוא לא נעים ביותר, ובכל זאת משום מה אני מדברת על יתרונות הכישלון?" כישלונות, חייבים להיות אלא אם כן אתם חיים באופן כה זהיר עד שאין טעם בחיים עצמם.

שירלי יובל-יאיר, ד"ר טל בן-שחר, תומס ואני, איורים איה גורדון-נוי, כנרת בית הוצאה לאור, 2012