אודה לזמיר – ג'ון קיטס

שיר למשוררים.

מאנגלית: אליעזרה איג-זקוב*

לבי דוה, נמנום מקהה חושי
מכה, כלגימת סם-לענה,
או יציקת מי-אופיום אל עורקי;
אך דק – ודברי מתהום-הנשיה;
"לא מקנאה בגדש סאת-אשרך;
"אך באשרך עלי אשרך, כי טוב,
כי את, נימפת-עצים, כנפך קלה,
עלילת-שיר גרונך,
על ירק-אשור וצללי אינסוף
משוררת את הקיץ, קלילה.

II
הו, ללגם יין שצנן
זה עידנים בעמק אדמה,
טועם שפעת צמחים וירק-גן,
במחול-שירי פרובאנס, רון ספוג חמה!
הו, לגביע – גדוש חמימות דרומית,
מלא מוזת-שיר כנה ומסמיקה,
בחרוזי-בועות קורצים שוליו,
יפיו מכתם ארגמנית;
וכי אשתה, עלום לי אסתלקה,
וכערפילי היער נמוג יחדו!

III
הימוג הרחק, התמוסס בשכחת
כל שבסבך עלוה לא ידעת מעולם,
לאות, קדחתנות ואף חרדת
כל השומעים אנקות אחיהם כאן;
אינאונים ירעיד שער אפר אחרון,
עת חשיבה גודשת סאת-הצער,
ועין עופרת בדכאון,
עת יפי לא ישמר את ברק העין,
אהבה לא תערג מעברי מחר.

IV
הלאה! הלאה! אליך אבוא ביעף.
לא במרכבת בככוס ונמריה,
אך על אברי השירה אשר לה כנף –
אין-רואה, מול נפשי במבוכותיה:
עמך הנני! ומה ענג הליל,
מלכת-ירח על כס במלא יפיה,
מוקפת זהר צבא פיות;
אך כאן אין אור מהל
מלבד אשר משחק-רוח סחפה
מבעד ירקת קדרות דרכים טחובות.

V
לא אוכל ראות מרגלותי פריחות,
אף לא ריח קטרת נח עלי ענף,
אנחש באפל מתק ניחוחות
באשר עונת הירח בי תרעף;
הדשא, חורש, עצי-בר מלא-פרים;
לבן עזרד וורד-הרועים,
סגליות קצרות-ימים, כסויות עלים:
ובכור טבור ניסן –
ורד-המושק בוקע, מלא יין-טללים,
מלמול מפגש ערב-קיץ של זבובים.

VI
בחשכה אקשיב; פעמים רבות
מאהב אני למחצה במות קל,
בחרוזים ושיר קראתיו, במלים רכות,
עדנת נשימותי לשלח לחלל;
דוקא עתה, דומה, יעשר למות,
ללא מכאוב, לחדל על-פני חצות;
בעודך יוצקת חוצה נשמתך
בשפעת השתלהבות!
ועוד תזמרי, ואזני לשוא מוטות –
עת לעפר תהי תפלת-אשכבתך.

VII
לא למות נולדת את, צפור נצחית!
לא רעב-דורות הביא עליך קץ;
הקול בזה הלילה שמעתיו
בימות-עבר שמעו קיסר ולץ:
אולי מצא השיר את נתיבו
לעצבות לב רוח, אלי ביתו נכמר,
דומעה בעין חטת עם זר, נידח,
הוא, שתכופות קולו
כשף מטמון קסום עלי משבר,
במחוז-פיות קסום להפתח.

VIII
נטוש! הן המלה כפעמון
ממך לטלטלני אל בדידות לב!
שלום! לא יצלח רמות כך הדמיון
כדבר תהלתו – שדון-כוזב!
שלום! קינת המנון גרונך תגוע
על גאיות ונחל בדומיה,
במתלולי גבעה; עד יקבר
בקרחת-יער קרובה:
הלחן גז. הישן אני או ערך
החלום-בהקיץ, או חזיון היהך

*פורסם בספרים, הארץ 5.5.2008