ארכיון פוסטים מאת: אורית פראג

השושנה – אמנדה מק'ברום ובט מידלר

יש יאמרו אהבה היא נהר המטביע את הסוּף הרך, יש יאמרו אהבה היא גרזן המותיר את נפשךְ לדמם. יש יאמרו אהבה היא רעב לא-חדֵל כי לעד הוא יכאב. אני אומרת, אהבה היא פרח ואת עצמך היא זִרעו של הצמח. זה הלב … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה שירה | עם התגים , , | להגיב

אם בפה מר תאמרי – יהודה עמיחי

סופה של החוויה למות. והשיר, אם בפה מר תאמרי, הוא אולי קינה על הקץ. כדרכה של קינה על החיים ועל סופם היא מעידה על ראשיתם. על הכוח הבורא של השירה עצמה. השיר מתחיל במפגש שלא נכתב עליו שהוא מפגש, במשגל שלא נכתב … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה שירה | 2 תגובות

יהודה עמיחי – יעקב והמלאך

מה נחרוץ לגבי השיר הזה, האם זה שיר על העונג העילאי ואולי האלוהי שיש – תסלח לי המקלדת – בסטוץ? על הערך הלא יסולא בפז של מפגש האהבה, של הארוס, השואף להזדווג ולהתחבר מחדש ועצם המפגש, מביא לידיעה של השם … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה שירה | עם התגים , , , , | 2 תגובות

יהודה עמיחי – מר ונמהר

  האם זה שיר אהבה? ביכולתו המופלאה של עמיחי לכתוב את המשמעויות השונות שמאפשרות המילים כדי להציג אמיתות שנמצאות מעבר להן, הוא מספר לנו כאן על מצב הביניים. מצב הביניים שמכיל את הכוכבים ואת הלילה סביבם.   אחד משירי האהבה … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה שירה | עם התגים , , , | 2 תגובות

הציפורים – טאריי וֵסוֹס

  המעבוראי מדוע קרא טארי וסוס לספרו "הציפורים"? האם השם מסמל את תשוקת החירות של הנפש לעוף? לקרוע את כבלי החברה ולהיות אחד עם הטבע, אך בו בזמן לשלם את המחיר הכבד הכרוך בכך? או שעלינו לקבל את הסיפור על … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה מועדון קריאה | עם התגים , , , , , | להגיב