פוקנר (3)

אבשלום אבשלום, עמ' 118-119: "והיו צופים בקדימה-צעד ובאחור-פנה של מצעד-גיבורים מבוים של בנים ואחים, כולם נקבצו ובאו, העשיר והעני, האריסטוקרט והפועל הכפרי לחזות במחזה-ההמונים שהוא מן הסתם הנוגע ללב יותר מכל חוויית-ההמונים האנושית, יותר הרבה ממחזה הבתולות הרבות שעומדים להקריבן לאלוהות של עובדי-אלילים, למן פריאפוס, מחזה הבחורים הצעירים, העצמות הקלות הזריזות, הדם והבשר הצחים, המרומים והנאפּדים גבורה, העוטים ברק-נחושת ונוצות של צבא, ביציאתם בסך למלחמה. ובלילה ניגנו מוסיקה בכינורות ובמשולשים בין נרות דולקים, למשבי וילאות בחלונות ארוכים בחשכת אפריל, לנענועי שמלות קרינולינה מעורבות במעגל של חפתים אפורים של חוגרים או פתילי זהב של קיצים של צבא – אמנם לא של מלחמה – של אדונים בני טובים, שבו הטוראי והקולונל קוראים זה לזה בשמותיהם… כדרך שגבר קורא לגבר מעל לכתפים מאובקות חביבות של נשים, מעל לשתי כוסות מורמות של קלרט-מוסקדין או יין שמפניה קנוי – ניגנו מוסיקה, את הולס הלילי האחרון החוזר וחוזר ככל שהימים עוברים והפלוגה ממתינה לצאת לדרך, ברק פאר והדר של מה בכך כנגד לילה שחור… כנגד האביב הבשום המתמיד והאחרון של העלומים." (תרגום: אמציה פורת)