אבשלום אבשלום, עמ' 92: "והרי אפשר שזה גילוי העריות המובהק והגמור, שהאח נוכח לדעת שיש לאבד את בתוליה של אחותו בשביל שיהוּ קיימים כל עיקר, והיא משיר את הבתולים האלו בדמותו של הגיס, של האיש שהיה הוא רוצה להיות, להתגלגל בו אילו יכול, ולהיות המאהב והבעל, ובדמות האיש שבידיו הוא מתאווה להיחַמֵס, שהיה בוחר בו להיות לו חומס, אילו יכול להתגלגל באחותו ולהיות האהובה, הכלה." (תרגום: אמציה פורת)
ואחרי כן אנחנו רואים את הרעיון הזה מתגלגל כתפלצת אל תוך "נוטות החסד". כולם היו בפוקנר ופוקנר זורם בעורקי כולם. כלומר בעורקי הטובים שבהם.