"מוצרט הנצחי! אשר לך אני חב את הכול – אשר לך אני חב את אי שפיותי, את תדהמת נפשי, את האימה של עצם קיומי – אתה שלך אני חב שלא צעדתי בנתיב החיים מבלי לפגוש משהו שיזעזע אותי, שלך אני חב על כי לא מתי מבלי לאהוב, אם כי הייתה זו אהבה נכזבת. אין פלא, לכן, שאני קנאי לתהילתו יותר מאשר לקיומי. אכן, לו נלקח ממני, לו היה שמו נמחק, היה נחרב העמוד היחיד שעד עתה מנע את התמוטטות כל עולמי לתוהו ובוהו חסר גבולות, לאפסות נוראה." סרן קירקגור, משוחח על השאלה האם היפעה ותחושת השלמות וההתעלות שגורמת לנו האמנות, היא סוג של הנאה חיצונית או שהיא מתחברת להתרוממות הרוח של האמונה? מתוך השלבים הארוטיים ("או או", כרך א' מדנית: מרים איתן, עמ' 66)
מוצארט הנצחי: דון ג'ובאני