ארכיון פוסטים מאת: אורית פראג‏

בגנות החסדנות והצדקנות: "שמרנות אינה בהכרח מוסריות, וצדקנות אינה בהכרח אדיקות דתית. תקיפת השמרנות והצדקנות אין פירושה תקיפת המוסריות והאדיקות הדתית. הניסיון להסיר את המסכה מעל פניהם של הפרושים אינו שליחת יד כופרת להסרת עטרת הקוצים (הנזר ששמו על ראשו … להמשיך לקרוא ←

כל הלילה. בשיר נבנית מחשבה קוסמית, מיסטית כמעט, מבלי לאבד כהוא זה מהארצי והאנושי. השיר הפותח את ספרו האחרון של ישראל נטע, אחד המשוררים המעניינים והמשובחים שכותבים היום, מצליח לשלב במלים ספורות את העולם כולו. שם הספר: "הלכתי על האדמה … להמשיך לקרוא ←

ספרו האחרון של המשורר ישראל נטע, הוא שיר השירים לנוף הבריאה. הוא משורר עם מוזיקה שחולפת בין המלים, התווים שלה מוכתבים על ידי ציות לחוקיות משכרת של השפה העברית. אין לשירים שמות, הם באים זה אחר זה, נכנסים למאה העשרים … להמשיך לקרוא ←

המחאה כאן היא שירה רב צלילית שחלק ממנה מופנה כלפינו השופטים, היודעים כה טוב מה נכון ומה לא נכון וחלק אחר מופנה אל תהומות נפשה של הדוברת. כמה קשה לקרוא שיר כזה. יצירת המופת של דליה רביקוביץ "בובה ממוכנת" משדרת … להמשיך לקרוא ←

סוֹד לִבִּי וּמַצְפּוּנִי גִלּוּ נַחֲלֵי עֵינִי. מֵרִיב, הַחֲשֵׁה הֶרֶף! צְבִי לָמַד טְרֹף טֶרֶף עַז פָּנִים קְשֵׁה עֹרֶף, חִשְׁקוֹ הֶעֱצִיבַנִי וּבְלִי לֵב עֲזָבַנִי. עֹפֶר דָּלֲלוּ מָתְנָיו, שֶׁמֶשׁ רַד לְמוּל פָּנָיו, וּבְחִצֵּי שְׁתֵּי עֵינָיו אֶת נוּמִי גְזָלַנִי וּבְכָל פֶּה אֲכָלַנִי. לֹא אֶשְׁכַּח … להמשיך לקרוא ←