ארכיון פוסטים מאת: אורית פראג‏

  ברצף למידת התפקיד הגורלי של היות הורה, יש נקודת זמן שבו אנו למדים על גבולות היכולת להגן עליו או עליה. כי לכאורה, בתחילת הדרך, כשהרך המתוק עד אינסוף כרוך בחיתוליו, וכמה שכבות ביגוד ופוך קטן וטוב מגינות עליו מהקור, ושדי … להמשיך לקרוא ←

  פעם כשעוד הייתה כאן תקווה היה הסופר והמשורר אנטון שמאס בין יוצרי השירה הטובים ביותר. צריך להזכיר אותו בנשימה אחת עם בני דורו; יונה וולך ודוד אבידן, ובמיוחד לצדו של דן פגיס. לשניהם השפה העברית היא שפה שניה ובכל זאת … להמשיך לקרוא ←

השאלה הפילוסופית הגדולה והעמוקה השאלה הפילוסופית הגדולה והעמוקה, שתישאר סתומה וחסרת פתרון גם כשנסגור את הספר על אוכל מאת הדיי עפאים ונניח אותו חזרה על מדף הספרים במטבח, היא אם עובדים כדי לאכול ולשתות או אם אוכלים ושותים כדי לעבוד. … להמשיך לקרוא ←

האופציה הצוחקת. ראיון עם יוסי שריד ממאי 2008, בעקבות ספרו "לפיכך התכנסנו" ככתבת הדף הירוק. יוסי היה אחד מקוראנו הנאמנים. את העיתון הזה, סיפר לנו, כל פעם מחדש, היה קורא באופן אדוק מדי שבוע. בשנת 1964 פרץ גנב לבית של … להמשיך לקרוא ←

ברכט מצחצח חרבות. רק מי שאינם מחזיקים עוד במוסר הם שאיבדו את החופש. את לוחמי האמת לא יוכלו לאלץ להודות כי שתיים ושתיים הן חמש. וכן, הנאמנים לאמת הם המנהיגים האמתיים.