ארכיון פוסטים מאת: אורית פראג‏

 כמה מוזר, האויב שותה קפה בבוקר ממש כמונו. האם המלחמה, כל מלחמה אינה אלא "תותחים, רובים, מתים ופצועים צועקים"? היות ולא רק שבספרות יש חומרים מן המציאות אלא גם במציאות יש לעיתים חומרים מהספרות, יצא שאת ספר המלחמה הזה קראתי … להמשיך לקרוא ←

רפרם חדד כתב ספר משעמם על נושא שהוא הרפתקאה שתפתה כל תסריטאי הוליוודי. החדגוניות, המסורבלות הספרותית, המונוטוניות הקטלוגית של רצף המחשבות והאירועים טרם המעצר ובמהלכו, השמירה על זמן פעולה אחיד ומתיש, הוא ההברקה של הספר הזה. רפרם חדד, אמן וצלם … להמשיך לקרוא ←

המרחב של הדברים הקטנים.  מהותה של החגיגה היא עליזה וסוחפת ומלאת התרגשות אבל ממדיה כה קטנים לכן הם מחייבים את המובגרים להתכופף לגובה הילד ולהאזין לו ביתר תשומת לב כשהייתי קטנה, הייתי עסוקה שעות רבות בזערורי האבק שהיו עורכים מחולות … להמשיך לקרוא ←