קריאה לחופש.
מהפיכה
קריאה במבחר יצירות על חופש, לכבוד כניסתם של ימי חופשת הקיץ. שיטוט בסמטאות המפותלות של מושג החופש: קרבתו למוות. החופש בכלא. קריעת הרצועות. דרך הביניים. החופש והחטא וחופשת הרוח; החופש לראות את היופי.
אני אניח תפילין.
זהו שיר גדול. בלתי נשכח. הוא מהפיכה. הוא נורא וסורר. והוא זורק אותנו אל תוך הנדנדה של שליטה וכניעה, שאנחנו מיישמים בכל רגע נתון ואל הידיעה הבסיסית שכל שליטה היא סוג של כניעה ותלות מנוולת.
זהו שיר גדול. בלתי נשכח. הוא מהפיכה. הוא נורא וסורר: תבוא אלי, אל תתן לי לעשות כלום. כבר הפתיחה לא כשרה בתמימות הכנועה שלה, שמשחקת משחק פורנוגרפי עוד לפני שהפורנוגרפיה החלה. ואז זה מתחיל; אני אניח תפילין.
מתוך: תת הכרה נפתחת כמו מניפה, 160-161
מה אני אגיד לך יונה, מה אגיד ומה אדבר, בשמי ובשם אחיותי החיות החוות הנחמדות להשכיל, אנו שמעולם לא הנחנו תפילין ואי הנחת התפילין הצטברה ונערמה בפינת המטבח, מאז שנחרב בית המקדש ועד היום.
לא רק שכתבת שיר השובר את מעוז הקודש הגברי בבית הכנסת הגדול העולמי ומזעזע מסד וטפחות בכל התקנון היהודי והאנושי במרחב ובזמן. אלא שיצרת מכונה הדומה למכונה שהמציא קפקא במושבת העונשין הסורקת את גוף ממציאה באותיות החוקים שהוא המציא. והמכונה מושכת ומושכת.
השירה משחקת ומתעתתעת בנו, ומביאה אותנו – גברים ונשים – למופע סאדו-מאזו שנגררנו אליו לא בלי עונג מסויים – שם, במופע הזה נחזה בדוברת שתמשוך ותמשוך עד שתצא נשמתו עד שתחנוק אותו לגמרי בתפילין המתמשכים לאורך הבמה ובין הקהל המוכה תדהמה.
כך שלמעשה, ללא כל הנחות, המשוררת מעבירה את הפורנוגרפיה אלי ואליך ואל כל מי שפה באולם, בעולם הזה; אל תוך הנדנדה של שליטה וכניעה, שאנחנו מיישמים בכל רגע נתון. ואל הידיעה הבסיסית שכל שליטה היא סוג של כניעה ותלות מנוולת.
מה אגיד לך יונה,
מה אגיד ומה אדבר. אל החופש הזה, שקורע את כל הרצועות, מגיעים פעם אחת במאה ומי שמשכה אותנו אל המקום הזה לאחר שפרעה במוסרות ושברה את כל הקירות, גזרה על עצמה לבוא אל שממה נוראה וסוררת כמו נביאה ששילמה את מחיר המדבר עבורנו, שנדע, גם אם לא נעז לעולם, שהקירות והרצועות הללו, ניתנות לניתוץ.
יונה וולך, תת הכרה נפתחת כמו מניפה, הספריה החדשה לשירה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, ספרי קריאה, 1992