פרומו לכתבה בזמן הירוק

המשורר טוביה ריבנר שחוגג החודש 90 שנה בריאיון שיפורסם בקרוב בזמן הירוק:
"אני סבור שהשואה היא לא עניין יהודי אלא היא עניין אנושי משום שהיא היתה אמורה להקיץ נרדמים. האדם פתאם נוכח למה הוא מסוגל כאדם. זאת הבשורה של השואה. בשבילי זה הזעזוע הגדול, לא רק של המאה העשרים אלא של כל ההיסטוריה האנושית. לא רק משום שפעם לא היו מעשי זוועה כאלה, אלא בשל הצירוף של רציונליות וסדיזם ותעשייה של הרג. הצירוף הזה לא היה קודם אצל אף אחד. הוא יצר אדם חדש ואני חושב שההשפעה של הצירוף הזה ניכרת עד היום.

"כל אדם באשר הוא אדם הושפל, מכל אדם עשו סמרטוט. כל אחד היה מספר. ואני אומר, היטלר היה הנקודה הקיצונית של רוח הזמן בעצם. את השחיטה של בני אדם, הוא למד מהמטבחיים בשיקגו, את מחנה הריכוז ואת ההרעבה הוא למד מסטלין. את ההשפלה מהכיבושים הקולוניאליסטייםבמאות שקדמו לו. הצירוף של כל אלה היה הביטוי הקיצוני של איון האדם.
ברצף הזה אנו רואים היום את כל המונופולים והקרטלים, שהם הם מי שמושלים בעולם. הממשלות הן בובות שלהם. הון ושלטון מצלצל יפה כחרוז, אבל תראי איך כל החברות הגדולות קופצות על אירן כבר עכשיו. בשבילן אנחנו סטטיסטיקה והאדם עצמו, השפיל את עצמו בעולם של הטכנולוגיה, בעצמו הפך את עצמו לסחורה, אנחנו משועבדים לרובוטאים שלנו. אני לא משועבד לטלוויזיה, למחשב, לטלפון? יותר ויותר הפכנו את עצמנו לשוטי הסחורה שלנו."