ארכיון פוסטים מאת: אורית פראג

"תקווה" היא הדבר עם הנוצות – אמילי דיקנסון

תרגום: אורית פראג "תקווה" היא הדבר עם הנוצות שמונח בנפש ושר את הלחן ללא מלים נמלצות ואינו חדל, להרף. ומתוק מכול – הוא נשמע מתוך הסערה והסופה בוודאי מלאת רחמים על שהצליחה להביך ציפור זעירה שאגרה חום לכ‎‏ֹה רבים. שמעתי … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה Uncategorized, שירה, תרגום | עם התגים , | להגיב

שמשות חוט – פאול צלאן

    תרגום: שמעון זנדבנק השיר זכה לתרגומים בכמה שפות. בכולן התמודדו המתרגמים עם השורה הראשונה באופן שונה. העברית שמשתמשת בסמיכויות מאפשרת להעביר את סריגי אורות השמש הפושטים על הישימון בביטוי אחד. זנדבנק צלל אל תוך הגרמנית של צלאן והביא … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה שירה | עם התגים , | להגיב

עתה ישנים עלי פרחים ארגמניים – אלפרד טניסון

מתוך: הנסיכה תרגום: אורית פראג עתה ישנים עלי פרחים ארגמניים וּלבנים; בשבילי הארמון לא נשמעת אוושת הברושים; בגומחת המים דגי הזהב לא נעים: עתה הגחליליות נַאורו, עורי נא עמי. הטווסים התבהרו ומהלכים כרוח רפאים, וכמו רוח הם מהבהבים עדי עצמי. … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה תרגום | עם התגים , , | להגיב

קלון ליל קיץ – מירלה משה-אלבו

בוודאי שיש בספר השירה של משה-אלבו שירים רציניים יותר ועמוקים, נשיים וכואבים יותר. אך דווקא הסונטה הזאת, שנראית כמוצר של תרגיל בסדנת שירה שבתה את לבי. לא רק שהשירה מעידה על הכישרון והקלילות שבה הלשון זורמת מבין מקשי המחשב, אלא … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה שירה | עם התגים , , , | 4 תגובות

סוביבור, מחנה האבדון והמרד

ביקורו של הימלר במחנה סוביבור. ספר ישן. אי אפשר להשיג אותו בחנויות. קובץ עדויות של ניצולי סוביבור. הסיפור שמספרים נושאי העדויות הוא תמיד קלוקל. אם הם מנסים להיות מעניינים השפה הופכת לבנאלית. הספר הוא בין ספרי העדויות הראשונים שיצאו לאור בישראל והעורכת, … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה מועדון קריאה | עם התגים , , , , , , | להגיב