נעורי דוד – אדריאן ריץ'

ציור: קמילו בוקצ'ינו

ציור: קמילו בוקצ'ינו

רצוי להיזכר בתולדות חייו של דוד המלך, שהחל את הקריירה שלו כצעיר מבטיח, יפהפה, רב כישורים, אהוב על נשים וגברים. נגינתו הייתה כל כך יפה עד ששאול המלך, המלך שנגרר אל המלוכה בעל-כורחו ובשל עול המלוכה באה לו "רוח רעה" הזמין את דוד באופן מיוחד לנגן בפניו. אנו למדים בספר שמואל גם על כישוריו של דוד, גם על הצלחותיו ועל הסגידה והנאמנות שהייתה לאנשיו אליו וגם על חטאו. ספר שמואל לא רק שאינו  מכסה דבר מחטאיו של דוד אלא מבליט את המורכבות הטרגית של בחירותיו כמלך שנלחם בילדיו ממשיכיו. והשיא, הכאוב כל כך, בעמדו על המגדל, בתום המלחמה, בסופו של מרד אבשלום, הניצחון שלו הוא הכישלון של בנו. והוא, המלך האב מחכה לשמוע מה עלה בגורל הקרב ובגורל בנו.

 

נעורי דוד

אפשר להשען אל הכותל בחדר המלכות ולחזות
בנער דוד המנגן בכינור למלך, ורווח
לשאול וסרה רוחו הרעה
והוקל לו מכובד הכתר
ופגעי המעשים שעוד יבואו למלוכה
והזהות העצמית – יום יום – שתפוּץ לרווחה –
ואף כי היה המעשה בגלבוע בו הכתיב
קינה מלכותית עַל-סֵפֶר-שירה
בקול המלטף, בקול שאנס
את אוריה להיפרד מהדבש בכוורתו
ואף כי אבשלום בנו עוד יתלה
במיתרי הכינור המעודנים עד דק
והנער בעל המזמורים, אכוּל בייסורים
יניח ראשו במצעיו של שאול –
נניח לזָמַר את הזִמרה, למחונן נבון-התאר
להלחין כל שיד אנוש לא תוכל להרוס.
אך מכל מה שיחשב מאוחר יותר לעיוות
אסור שירד כחוט השערה.
שינגן דוד בפני שאול ויזמר
להקל על רוחו הרעה של המלך. דוד.

תרגום: אורית פראג

המשוררת קוראת את הטקסט התנכי, בגוון שונה מהרגיל, היא מתייחסת לסיפור האנושי והמוסרי. הסיפור על המלך שעם השנים, מאבד את זהותו הרעננה, האדמונית, המלבבת ועליו להתמודד עם חייו שהתפוררו מול עיניו. היא מזמינה אותנו להאזין לכותלי נפשו של דור בכמה מישורים; המישור של דוד כאמן, כנגן מוכשר (נגן בכינור) כמשורר (קינת דוד) שהשאיר חותם על התרבות האנושית. והמישור השיפוטי בהתיחסות אליו כאחד האדם. ההחלטה שדוד המלך החליט לגבי אוריה, בעלה של האישה שדוד חושק בה, לא היה בה בעיקרה חטא הניאוף כי אם החטא של שימוש בכוחו לרעה. החלטה של שחיתות מוסרית כמלך. מכאן קופצות שורות השיר באופן ישיר אל המוות של אבשלום שנתלה בשערו על ענף עץ האלה. אך בשיר של ריץ' הבן המורד נתלה במיתרי הכינור של אביו דוד. השיר של ריץ' מתעלם מהפרטים ההיסטוריים שמוזכרים במיתוס הסיפור המקראי, ומכוון היישר אל לב השיפוט המוסרי – זה הנער המחונן, שלימים יגזור על בנו מוות נורא כזה. האחריות, על פי ריץ' מוטלת כולה על האב.

השיר מפנה את המיתוס אל פרשנות היסטורית ביקורתית ויחד עם זאת משבח במידה רבה את הטקסט המקראי, שלא החסיר ולא כיסה דבר והגיש את תולדות חייו של דוד במלואם לשיפוט הדורות.

אדריאן ריץ'

אדריאן ריץ'

ב-16 במאי חל יום הולדתה של המשוררת אדריאן ססיל ריץ' (1929-2012). ריץ' הייתה כותבת מוכשרת, פולמסנית, ותיאורטיקנית פוריה. בשירתה הוצגה פרשנות למציאות דרך קול שנתן עדות לחוסר הנחת של מי שבדרך כלל מושתקים ואינם נראים. היא הציגה לראשונה את הפמיניזם של שנות ה-60, את המגמות האנטי מלחמתיות בשנות ה-70, את התנועה לשוויון זכויות לגייז של שנות ה-90. שירתה הבשלה פרצה וקראה למחות בכוח נגד סקסיזם וניצול, הורידה מוסרות וחתרה נגד התנגדויות כוחניות ומדכאות. היא עצמה עברה תהליך של גילוי והתעוררות, ובמידה רבה התהליך שהתחולל בה היה סימן מבורך לשינוי שחל בדור שלה ברמת המודעות לשחרור הקבוצות המוחלשות. שירתה העמידה שפה שהיא רדיקלית ביודעין, שבתוכה נמצא החופש והיתר המחשבה החופשית כעקרון.
ריץ' נולדה בבלטימור במדינת מרילנד ב-16 במאי 1929.

פוסט זה פורסם בקטגוריה שירה, תרגום, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על נעורי דוד – אדריאן ריץ'

  1. מאת שרה מירון‏:

    שיר יפה ותרגום יפה! מצא חן בעיני התרגום: "…וזהותו שתתפזר לרווחה…". נדמה לי שכולנו זקוקים לשיר ומוסיקה שיעזרו להסיר מעל ראשנו את הרוח הרעה שאנו מביאים על עצמנו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *