ההכנעה החברתית.
השליט יודע את זרע הפורענות שבחלומות, ובעיניו החלום אינו אלא חירות פסולה.
צ'ינגיס חאן
הספר, והיום איננו כלה, גדולתו בפשטות הדיבור על יציר הבריאה ובמורכבות אמנותית, המגיעה לרמת שירה גדולה. אייטמטוב משרטט בספר מטריצה ובה הצטלבות של מימדים: מימד המרחב האינסופי ומימד הזמן האינסופי. ובתוך החלל שנוצר, הרב רב מימדי הוא מספר על הנסים והנפלאות של האנושי ביותר; כל הרחוק קרוב הוא. ובתווך דמותו הרגישה ומעוררת הכבוד של בראני ידיגיי, גיבור הספר. אלא שספר טוב באמת הוא כמו פרטיטורה של הצעות לקריאה. ומה שכתבתי כאן, הוא רק פיסת מראה אחת קטנה מהספר. לא יותר.
ועתה אביא כאן, שלוש ציטטות הקשורות בקריאה שלנו לחופש. הן לקוחות מהפרק שבו מסופר סיפור אהבתם העצוב והנפלא של אֶרְדֵנֶה מפקד המאה ושל דוֹגוּלַאנְג רוקמת הדגלים על רקע סיפורו של השליט הכל יכול צ'ינגיס חאן, שקדרה נפשו, "התברר שהיה מי שלא נכנע לרצונו, מי שיצריו הארציים השפלים גברו עליו ונחשבו בעיניו יותר מן התכלית הנעלה שהציב הוא. היה מי שעבר מדעת על הצו שלו! נמצא בפרשיו אחד שתשוקתו לאשה על יצועה היתה עזה מרצונו לשרת אותו בלי גבול, לציית לו בלי ערעור ופקפוק. נמצאה בנשות השיירה עלובה בזויה אחת… שהעזה להמרות את פיו והביאה ילד לעולם, בזמן שכל נשות השיירה נועלות רחמן ולא יתעברו עד שיתיר זאת בצו מיוחד!" (250).
אנחנו בלילה. עוד עמוד אחד יספר לנו המספר את "המעשה בערבות הסארוזק, והוא ציווה להוציא להורג בתלייה קבל עם וצבא, אחד מלוחמיו, מפקד מאה, ואשה צעירה אחת, אמנית שלא היתה כמוה רוקמת את הדרקונים היורקים אש על יריעות המשי הענקיות של דגלי הניצחון." (234)
"זו דרכו של צ'ינגיס חאן להאיץ בכל מי שצועד עמו במסע הגדול, אות שמשגר שליט תקיף ותובעני עם הלמות התופים המכים על הדלתות הסגורות של תודעת הישנים, אות שנועד להקדים ולמנוע מחשבות זרות, מחשבות שלא הוא מקורן, שלא ברצונו נכפו. שהרי בני אדם בשנתם אינם נתונים לרצונו ולמרות של איש, אף לא שלהם עצמם. החלום אינו אל חירות פסולה, חירות שווא מסוכנת, שיש לקטוע אותה ברגעים הראשונים של החזרה מן השינה. ואל החלום הזה יש לחדור בנחישות וברגל גסה, ולהשיב אותם, לאחר שתחזור הכרתם, אל עולם המעשה, שבו לכל אחד מהם תכלית ברורה: שירות, ציות והכנעה, ונכונות לפעולה בכל עת." (232)
צ'ינגיס אייטמטוב, והיום איננו כלה, תרגמו מרוסית: דינה מרקון ואמציה פורת, ספריה לעם, עם עובד, [1981] 1994