מול – אורית פראג

מול

 

 

 

הַלַיְלָה הַזֶה הִיא עַל בּרכַּי

מוּל הַחוֹמָה

תָו ותָו אֲנִי עוֹבֵר אֶצְלָהּ

בְּנִדנוּדֵי תְּפִלָּה

מִתַּחַת לְשָדֶיָה

עוֹרָהּ שֶל מֶשִי וּקְטִיפָה.

בִּזְהַב עֵינֵיהָ מְנַצְנֶצֶת עִיר צִיּוֹן

וּבְחֵיקִי שַׁר דַּרְכָה יְהוּדָה

הַלְּוִי בִּקְליל קוֹלָהּ בִּגְאוֹן

שִׁכרוֹנָהּ הַזַּךְ. הַלַיְלָה

הַזֶה הִיא עַל בִּרְכַּי

בַחֲלוֹמֵי עוֹרָהּ וְצַוָארָה

אֲנִי זוֹחֵל

בַּמִזְרָח אֵלֵיהָ וְהִיא

לֹא יוֹדַעַת

עַל מָה אֲני נוֹגֵע

עַל מָה הִיא נוּגָה,

הַלַיְלַה הַזֶה

הִיא נָדָה לִי, מִמֶרחקֶיהָ, הַלַילָה הַזֶּה

כּבְכֹל הַלֵילוֹת

פוסט זה פורסם בקטגוריה שירה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *