נעורי דוד – אדריאן ריץ'

ציור: קמילו בוקצ'ינו

רצוי להיזכר בתולדות חייו של דוד המלך, שהחל את הקריירה שלו כצעיר מבטיח, יפהפה, רב כישורים, אהוב על נשים וגברים. נגינתו הייתה כל כך יפה עד ששאול המלך, המלך שנגרר אל המלוכה בעל-כורחו ובשל עול המלוכה באה לו "רוח רעה" הזמין את דוד באופן מיוחד לנגן בפניו. אנו למדים בספר שמואל גם על כישוריו של דוד, גם על הצלחותיו ועל הסגידה והנאמנות שהייתה לאנשיו אליו וגם על חטאו. ספר שמואל לא רק שאינו  מכסה דבר מחטאיו של דוד אלא מבליט את המורכבות הטרגית של בחירותיו כמלך שנלחם בילדיו ממשיכיו. והשיא, הכאוב כל כך, בעמדו על המגדל, בתום המלחמה, בסופו של מרד אבשלום, הניצחון שלו הוא הכישלון של בנו. והוא, המלך האב מחכה לשמוע מה עלה בגורל הקרב ובגורל בנו.

נעורי דוד

אפשר להשען אל הכותל בחדר המלכות ולחזות
בנער דוד המנגן בכינור למלך, וְירווח
לשאול וְתסור רוחו הרעה
וְיוקל לו מכובד הכתר
ופגעי המעשים שעוד יבואו למלוכה
והזהות העצמית – יום יום – שתפוּץ לרווחה –
ואף כי היה המעשה בגלבוע בו הכתיב
קינה מלכותית עַל-סֵפֶר-שירה
בקול המלטף, בקול שאנס
את אוריה להיפרד מהדבש בכוורתו
ואף כי אבשלום בנו עוד יתלה
במיתרי הכינור המעודנים עד דק
והנער בעל המזמורים, אכוּל בייסורים
יניח ראשו במצעיו של שאול –
נניח לזָמַר את הזִמרה, למחונן נבון-התאר
להלחין כל שיד אנוש לא תוכל להרוס.
אך מכל מה שיחשב מאוחר יותר לתועבה
אסור שירד כחוט השערה.
שינגן דוד בפני שאול ויזמר
להקל על רוחו הרעה של המלך. דוד.

תרגום: אורית פראג

המשוררת קוראת את הטקסט התנכי, בגוון שונה מהרגיל, היא מתייחסת לסיפור האנושי והמוסרי. הסיפור על המלך שעם השנים, מאבד את זהותו הרעננה, האדמונית, המלבבת ועליו להתמודד עם חייו שהתפוררו מול עיניו. היא מזמינה אותנו להאזין לכותלי נפשו של דוד בכמה מישורים; המישור של דוד כאמן, כנגן מוכשר (נגן בכינור) כמשורר (קינת דוד) שהשאיר חותם על התרבות האנושית. והמישור השיפוטי בהתיחסות אליו כאחד האדם. ההחלטה שדוד המלך החליט לגבי אוריה, בעלה של האישה שדוד חושק בה, לא היה בה בעיקרה חטא הניאוף כי אם החטא של שימוש בכוחו לרעה. החלטה של שחיתות מוסרית כמלך. מכאן קופצות שורות השיר באופן ישיר אל המוות של אבשלום שנתלה בשערו על ענף עץ האלה. אך בשיר של ריץ' הבן המורד נתלה במיתרי הכינור של אביו דוד. השיר של ריץ' מתעלם מהפרטים ההיסטוריים שמוזכרים במיתוס הסיפור המקראי, ומכוון היישר אל לב השיפוט המוסרי – זה הנער המחונן, שלימים יגזור על בנו מוות נורא כזה. האחריות, על פי ריץ' מוטלת כולה על האב.

השיר מפנה את המיתוס אל פרשנות היסטורית ביקורתית ויחד עם זאת משבח במידה רבה את הטקסט המקראי, שלא החסיר ולא כיסה דבר והגיש את תולדות חייו של דוד במלואם לשיפוט הדורות.

אדריאן ריץ'