עתה ישנים עלי פרחים ארגמניים – אלפרד טניסון

עתה ישנים עלי פרחים ארגמניים וּלבנים;
בשבילי הארמון לא נשמעת אוושת הברושים;
בגומחת המים דגי הזהב לא נעים:
עתה הגחליליות נַאורו, עורי נא עמי.

הטווסים התבהרו ומהלכים כרוח רפאים,
וכמו רוח הם מהבהבים עדי עצמי.

עתה פתוחה הארץ לזהב-כוכבים כמו דנאה,*
וכמוה את פתוחה לקראתי.

כוכב שביט שועט בלב הדממה וממשיך
חורץ שובל זוהר במחשבה עליך.

עתה כוִנֶפת שושנת המים את מתיקותה
בתוכה, וגולשת אל חיקה של הבריכה;
כך הצטנפי את אהובתי, החליקי
אל תוך זרועותיי וצַללי בחיקי.

*דנאה היא בתו המלבבת של אקריסיוס, מלך אגרוס. היא נכלאה – בבתוליה עדיין – על ידי אביה במגדל גבוה, בחדר אטום מברזל, לאחר שהאורקל ניבא לו שבנה יהרוג אותו. אולם זאוס בא אליה בצורה של גשם של זהב, ועיבר אותה. לאחר זמן קצר, נולד ילדם פרסאוס.

הנסיכה, היא פואמה ארוכה מאד בת עשרה פרקים שנכתבה על ידי טניסון בשנת 1847. הפואמה מספרת על נסיכה גיבורה שמוצאת מכללה אקדמית לנשים שלגברים אסור לחדור אליה. אך הנסיך שהייתה מאורסת לו מילדות מצליח להיכנס לשם עם שניים מחבריו. הם נתפסים, לא לפני שמקיימים שלושתם תחרות על ידה של הנסיכה. זו בוחרת בסופו של דבר לאהוב את בחיר לבה מילדות. טניסון הביא את השירה הרומנטית לפסגות גבוהות ואידיליות של היופי והרגש. השיר "עתה ישנים עלי פרח ארגמניים" מופיע כיחידה אוטונומית בפרק השביעי של הפואמה ומפורסם כשיר אהבה עצמאי.

אלפרד טניסון (1809-1892) 
https://www.poetryfoundation.org/poems/45380/the-princess-now-sleeps-the-crimson-petal