המתח בחדר האוכל

כל קריאת ביקורת של עמרי הרצוג היא עבורי חגיגה. השבוע במוסף "ספרים" בהארץ, כתב הרצוג על ספרו האחרון של עמוס עוז "בין חברים" והוסיף דברים שלא נכתבו ברשימות אחרות בכל שפע ההתיחסויות לספרו של הסופר בעל השם.

חדר אוכל בשנות החמישים. קיבוץ דפנה

הרצוג אומר בין היתר, כי הנושא של הקיבוץ כמקום וכנושא קיים בהחלט בספר הזה. הוא אומר כי המתח שבין הפרט לבין הקולקטיב הוא תמה מכוננת בספרות הישראלית, "זה מבנה העומק שמפעיל אותה." כותב הרצוג, "הקיבוץ הוא האתר החברתי שבו המתח הזה מתממש באופן החיוני ביותר, נפרס למתחי-משנה, בין עקרונות ואידיאליים לבין מאויים אישיים, המצטיירים למולם כזעירים וכאנוכיים; בין תחושת שייכות הרמטית לבין רגשות של זרות וניכור". עוד מראה הרצוג איך דילל (מושג שאני השתמשתי בו ברשימה שלי) את הלשון שלו בכתיבה הנוכחית. השפה של עוז מופעלת עתה, אומר הרצוג, על-ידי קומץ מדוד של שמות תואר, ולא על-ידי פעלים. הבחנה מבריקה. קראו.
http://www.haaretz.co.il/literature/prose/1.1668545