המראה

הנרי קלאהן. תמונות של אליאנור

בִּשְׁעַת בֵּין-שְׁמָשׁוֹת
מָטוֹס זָעִיר, חָבוּט,
מַמְרִיא מִשְּׂדֵה דֹב 
צָפוֹנָה. וּבַדֶּרֶךְ,
בּוֹאֲכָה מַחֲנַיִם,
אוֹרצֵל יוֹם
מִתְפּוֹגֵג.
דַּק-דַּק.
עוֹד מְעַט עֲלָטָה.
עוֹד מְעַט שַׂלְמַת
עֶרֶב כְּנַעַן תִּתְעַטַּף.
אוֹרוֹת-תָּמִיד מַטָּה
יַבְלִיחוּ. גַּם קְרִיצוֹת
פָּנָּסִים מְהַבְהֲבִים
וְכָבִים. אָה יִפְעַת
אֶרֶץ חֶמְדָּה
בְּאֵלֶם שְׁחוֹר
חוֹלְפֵי שָׁמֶיהָ
תְּכַשֵּׁף.

מסופר לנו על מסע. מסע בטיסה "בואכה מחניים". מטוס ממריא בתל-אביב ונוחת בצפון.  מעין סיפור יש בשיר הזה, סיפור של מראות. הבזקים של אור בתוך חשיכה שסוגרת ובאה, עד שכל העולם הופך ל"אלם שחור", אך האלם השחור כבר מכושף ביפעה של ארץ חמדה, הוא ארצי ואלוהי כאחד.
ניתן לגלות תעתוע בשיר המסע הזה; מיקום המביט נמצא כביכול מחוץ למטוס עצמו, המיקוד מגיע ממקור כל יודע. אך כיוון שהדובר איננו עוף השמים, אלא אדם. אדם על מחשבותיו, תחושותיו והווייתו, והוא זה שנמצא בתוך כלי התחבורה האווירי ולא מחוצה לו, הרי יוצא שהשיר מנענע אותנו, עד שאנחנו נכנסים ויוצאים מן המטוס, כאילו מרחפים.
תוך כדי תנועת המטוס, נוצרת התקרבות אל "קריצות הפנסים המהבהבים", שהם מאחזים של תקווה המפלחים את החשיכה, וכך הופכות מטאפורות שחוקות ביותר ("קריצות", "אור מתוך האפלה", וכיו"ב), עם תנועת המטוס הזעיר, החבוט, למבע לירי עדין וראשוני. מבע של התפעמות ותוחלת. ומה שמאכלס ומקיף את התחושות, הללו היא אותה ארץ חמדה שחולפים בשמיה, והתנועה הפיסית של המטוס הופכת לתנועה מיסטית רוחנית, כללית, של חוויה נפשית, של הארה צנועה, ושל אמונה.

 עודד פלד, פעמוני רוח חלילי אור, הוצאת קשב לשירה