ארכיון פוסטים מאת: אורית פראג‏

המראה בִּשְׁעַת בֵּין-שְׁמָשׁוֹת מָטוֹס זָעִיר, חָבוּט, מַמְרִיא מִשְּׂדֵה דֹב  צָפוֹנָה. וּבַדֶּרֶךְ, בּוֹאֲכָה מַחֲנַיִם, אוֹרצֵל יוֹם מִתְפּוֹגֵג. דַּק-דַּק. עוֹד מְעַט עֲלָטָה. עוֹד מְעַט שַׂלְמַת עֶרֶב כְּנַעַן תִּתְעַטַּף. אוֹרוֹת-תָּמִיד מַטָּה יַבְלִיחוּ. גַּם קְרִיצוֹת פָּנָּסִים מְהַבְהֲבִים וְכָבִים. אָה יִפְעַת אֶרֶץ חֶמְדָּה בְּאֵלֶם שְׁחוֹר … להמשיך לקרוא ←

אני כותב אל המעטים, אומר המשורר טוביה ריבנר, שהחודש ימלאו לו 90. בהם אני רוצה. אני לא רוצה את הרבים, שזה פרדוקס, כי אל המעטים מגיעים דרך הרבים. המרכז שלו, הוא אומר, הוא משפחתו וחיי היומיום שלו. אני יודע שאני … להמשיך לקרוא ←

 האהבה מזכירה לנו את אבידותינו וכאבינו ומזכירה לנו את השמחה על חיינו אני אוהבת את השיר הזה כל כך. אני אוהבת את השיעור רב המימדים בפילוסופיה של החיים, שהוא משורר עליו, מבלי להתקרב כלל לפילוסופיה, או סתם לפנמנולוגיה ובוודאי לא … להמשיך לקרוא ←

מוזיאון התמימות? עצם החיפוש האמיתי, הוא אולי מה שירכיב את האושר ולא תחליפים מזוייפים שלו, ובכל זאת הספר עוטה ספק על תמימות המניעים של האדם האוהב. שום דבר אינו תמים בכתיבתו של הספר "מוזיאון התמימות", ספר שמודע לעצמו מהמשפט הראשון. … להמשיך לקרוא ←