ארכיון פוסטים מאת: אורית פראג‏

  החיבוק על הגבול אמא ובן בשדה. האם אומרת לבן אתה מתוק, אתה כזה חמוד, אין עוד כמוך בכל העולם. מכאן מתחיל דיון חמור סבר, הכתוב בעיפרון רך בין גבעות חשופות של שדה ובו רק עץ ללא עלים. אנחנו רואים … להמשיך לקרוא ←

להעלם מהחלון ספרו של יונס יונסון, מציג עמדות חתרניות בכזה כאילו וטוב לנו להרגיש דרכן כאילו אנו בעצמנו חמקנו מבעד לחלון. כי הרי היום, לאחר כל ניסינות הנפל לקרוע את מסיכות הצביעות הנפוחות, מפני חיי המערב והשפעותיו המענגות, אנחנו יודעים … להמשיך לקרוא ←

החלוץ שבפנים   לערבים יש סיבה טובה מאד לפחוד מאיתנו, אומר ההסטוריון בעז נוימן בריאיון עמו בעקבות צאת ספרו, תשוקת החלוצים. מול התשוקה הציונית הטוטלית שבתוככי כולנו, עומדת התשוקה שלהם וזו מאיינת את זו. מכאן יכולה לצאת רק מלחמת גוג … להמשיך לקרוא ←

לעזוב את אפריקה סיפורה של אפריקה שעברה, במשך כמה וכמה מאות, טראומה של אבדן והיא מסוכסכת וחולה. שיא מחלתה הוא בהתפרצות של מחלת האיידס. אך לאיידס קודמות זוועות אחרות: אונס, רצח, ריקבון, שחיתות. מפתיע עד כמה מסע אל תוך אפריקה, … להמשיך לקרוא ←

  ארצות האבסטרקט בספרו של עמוס עוז, "בין חברים" יש סיפורים בהם רוב הדברים שנכתבים ורוב הדברים שנשמעים נמצאים בשקט שבין המשפטים ובסופיהם הקריאה בספרו האחרון של עמוס עוז, "בין חברים", יש בה הנאה הדומה להתעטפות בבדי משי רכי מגע. … להמשיך לקרוא ←