ארכיון פוסטים מאת: אורית פראג‏

סיפור. יד רכה מלטפת את שיערה. יש לו ריח נקי, של אחרי מקלחת. המדים עדיין בידיים שלה. הוא רוצה להתלבש, אבל היא מניחה את המדים בפינת המיטה ובידיה שהתפנו, היא הודפת אותו אל מרכז המיטה ומשכיבה אותו, מנשקת, מפשיטה ממנו … להמשיך לקרוא ←

בגנות המלחמה ובזכות השלום. הקומדיה הציונית היא ניסיון מעניין, וירטואוזי במהותו, של כתיבת ספר מודרני בשפה תנ"כית, מנוקדת. סיפור המעשה הוא בתולדות החיים (ביוגרפיה) של ילדה ישראלית, במחצית השניה של המאה העשרים ותחילתה של העשרים ואחת. כליל זיסאפל משתמשת בכליו … להמשיך לקרוא ←

המוסד שנפל. רות פרלמוטר, הבלשית ישרת הדרך, שבדרכה לחשוף את הרוצח, מגלה שכבר לא משנה באמת מי הוא זה שביצע את הפשע, עצם העובדה שבמוסד נפלה השלהבת, מכתימה לא רק את יהלום הכתר אלא גם אותה עצמה. הרומן הבלשי האחרון … להמשיך לקרוא ←

בואו נרחיב את השממה. ההשמדה וההשחתה הן מלים נרדפות ומי שמשמיד אנשים משמיד את היקום במובן הכי עמוק שלו.  אלמנך הוא לוח שנה, או שנתון או פרסום סטטיסטי, והוא השיר החותם את קובץ השירים של פרימו לוי, שיצא לאחרונה בהוצאת … להמשיך לקרוא ←