ספרו האחרון של המשורר ישראל נטע, הוא שיר השירים לנוף הבריאה. הוא משורר עם מוזיקה שחולפת בין המלים, התווים שלה מוכתבים על ידי ציות לחוקיות משכרת של השפה העברית. אין לשירים שמות, הם באים זה אחר זה, נכנסים למאה העשרים ואחת ומחברים בין עבר קדמוני של ארץ ישראל וכאן ועכשיו של הנגב הצפוני. עוד אכתוב על הספר הזה ובינתיים, המלים הקסומות האלו: היש יופי בלא אהבה. השאלה שחורכת את פנים הלב והדם שותת בצמא.
הירשם לבלוג באמצעות המייל
קטגוריות
ארכיון
- ינואר 2023
- אוגוסט 2021
- יולי 2021
- ינואר 2021
- דצמבר 2020
- מאי 2020
- אפריל 2020
- יוני 2017
- אפריל 2017
- פברואר 2017
- ינואר 2017
- דצמבר 2016
- נובמבר 2016
- דצמבר 2015
- נובמבר 2015
- ספטמבר 2015
- ינואר 2015
- דצמבר 2014
- נובמבר 2014
- ספטמבר 2014
- מאי 2014
- פברואר 2014
- ינואר 2014
- נובמבר 2013
- אוקטובר 2013
- ספטמבר 2013
- יולי 2013
- יוני 2013
- מאי 2013
- אפריל 2013
- מרץ 2013
- פברואר 2013
- ינואר 2013
- דצמבר 2012
- נובמבר 2012
- אוקטובר 2012
- ספטמבר 2012
- אוגוסט 2012
- יולי 2012
- יוני 2012
- מאי 2012
- אפריל 2012
- מרץ 2012
השיר נפלא. הספר – כדברייך – נפלא. חלק מן הברברים נמצאים בברבריה בגללנו, חלקית לפחות. בשיר הברברים עושים נפלאות פיוטיות. בחיים זו טרגדית-ענק, שלנו ושלהם.