ארכיון תגיות: פראנץ קפקא

רק קיר גופי הדק. היה קיץ וזרועות האשה החשופות נשפכו לים והיא נגרפה בהן ואיננה. ושערה היה ארוך ובלי נחומים. ומתחשק להשאיר את המלים כך. בלי לפרשן. להגיד פשוט שוב, היה קיץ. וזרועות האשה החשופות נשפכו לים והיא נגרפה בהן. … להמשיך לקרוא ←

כרוניקה של כישלון ידוע מראש נוקשה הייתי וקר, הייתי גשר, שרוע הייתי על-פני התהום. מן העבר האחד היו הבהונות נעוצים, מן העבר השני – הידיים, נצמדתי אל אדמת טין מתפוררת. שולי מעילי נתבדרו לצדדים. במעמקים סאן פלג דגי השמך הצונן … להמשיך לקרוא ←