משולש פיני.
גם על האדם שנושא עמו אהבה ונאמנות, נגזר לחיות בלב קרוע ומשווע למענה וכשתתגלה לו האמת במערומיה אין לו לגיבור הזה שום דרך חזרה
הספר יוּהָה לוקח אותנו למסע אל חלקי עולם עמוסי מים ויערות במזרח פינלנד, מקום שהארץ הזו נושקת לגבולות רוסיה. שלוש הדמויות הראשיות פועלות בסיפור בכרוניקה של צער ידוע מראש. זוג פיני – הוא זקן, היא צעירה, מקיימים משק בית כפרי בסמוך לנהר ומגיע אליו קרלי צעיר, (קרליה היא רפובליקה בצפון מערב הפדרציה הרוסית) ומהרגע הזה מה שהיה כבר איננו מה שיהיה.
הסופר יוהני אהו, שכתיבתו עשירה מאד והתפרסמה מסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה העשרים, הוא אחד הסופרים הנחשבים ביותר של פינלנד. אומרים כי הסיפור מתכתב עם הביוגרפיה הפרטית של הסופר שהיו לו שתי נשים שילדו את ילדיו; אחת צעירה "ידועה בציבור" ואחת מבוגרת, אשתו הרשמית.
אין בהקבלה הזאת לחייו של הסופר כדי לפגום או כדי להוסיף הרבה מדי לסיפור הזה שיופיו בפיוטיות המיתית שלו. הסגנון וכפריותן של הדמויות, מאצילים לסיפור הזה נופך אגדתי, ומחפות על איזה חסר. החסר מצוי בקוהרנטיות הפנימית של הדמויות. הן לא מצליחות להגיע לשלמות פסיכולוגית. אך דווקא החסר הזה, משתלב נכון בעיצוב המיתולוגי של הסיפור. כאילו מדובר בדמויות שאופיין מכתיב את פעולותן כגזירת גורל שהן עצמן אינן יכולות לעמוד בפניה.
הגבול בין פינלנד לקרליה אינו ברור. הבית הראשון שמריה, מתגוררת בו יופיע בסיפור כשהיא עם יוּהָה הזקן בפינלנד והבית השני יופיע כבר בקרליה. את המרחק משם לפה עוברים בחתירה בנהר ופסגות הארץ ההררית נראות לאורך כל הדרך. לפעמים נדמה כי בין שני הבתים הללו, המרחק הוא אינסופי ולפעמים נדמה כי בקלות אפשר לחצות אותו. לא רק המרחק מתעתע, גם הגבולות בין שני המקומות לעיתים קיימים, ולעיתים הם לא נחשבים. למשל, אמה של מריה קרלית, אבל מריה עצמה גדלה מינקותה בבית הוריו הפיני של יוּהָה. וכך נושא הגבולות פועל ומשחק בשכבות העומק של היצירה כולה.
פינלנד על גבול קרליה. קיומם של גבולות והאפשרות לחצות אותם
יוּהָה ומריה, גיבורי הסיפור, מככבים רוב הזמן לטוב ולרע, איש במחשבתיו של רעהו. הדמות המרכזית השלישית ברומן היא דמותו של שְמָיְקֶה, אולם מקומו שונה מהשניים האחרים. בדומה לדמותו של הנחש בסיפור גן העדן, תפקיד שְמָיְיקֶה הוא לחולל את המהפך בחייהם של בני הזוג שבביתם הוא מתארח. שְמָיְיקֶה, מופיע בפנינו בעיקר דרך תיאוריהם של אחרים, שְמָיְיקֶה הוא הגבר שמחליף את נשותיו ללא הרף, קסמו האישי הראשוני מתחלף בעינינו לרושם של נבל ערמומי ובוגדני, אך בסופו של הרומן נראות לא רק יוּהָה ומריה כדמויות טרגיות אלא גם הוא, בתור עבד של תשוקותיו הבוגד שוב ושוב. מתוך שיעמום, ריקנות וחוסר סיפוק, נגזר עליו לרדוף אחר אינספור הרפתקאות. שְמָיְיקֶה לא באמת אוהב את הנשים והגברים שהוא יקר להם ובסופו של דבר הוא נענש במומים גופניים על נכותו הרגשית.
אך זאת השאלה. האם גורלם העצוב של מריה ושל יוּהָה אף הוא עונש על חטאים בחייהם או שהוא גזירת גורל אנושית שנכפית על האדם באשר הוא? מריה חוטאת בכפיות טובה ובהפרת שבועת הנאמנות ליוהה. אך יוּהָה עצמו, האדם שנושא עמו את האהבה ואת הנאמנות, גם עליו נגזר לחיות בלב קרוע ומשווע למענֶה וכשתתגלה לו האמת במערומיה אין לו לגיבור הזה שום דרך חזרה.
כתיבתו של יוהני, מסמנת את מסלולי הבריחות המובילות את הגיבורים אל אחריתם, ויצירתו מעלה רעיונות רלוונטיים ואקטואליים בקשר לקיומם של גבולות וביחס לאפשרות לחצותם.
יוהה, יוהני אהו, תרגם מפינית והוסיף אחרית דבר: רמי סערי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2012