ארכיון פוסטים מאת: אורית פראג‏

בכמה קולות לפעמים הוא שיר על אהבה. לפעמים הוא שיר ליום העצמאות של מדינת ישראל, כי יש בו את המחאה החברתית הכי דקה והכי עצומה, שאני מכירה זהו שיר שמנגנים אותו בכמה מיתרים. כמו הכנר בקטע הנפלא ומלא החשק בקונצ'רטו … להמשיך לקרוא ←

שפת הגוף הגוף של הגבר הישראלי, חייב להיות בריא, שרירי, חתיכי, טוען מיכי גלוזמן בספרו הגוף הציוני. ככה האומה אוהבת אותו. והגוף הזה, הגופה הגברית היפה הזאת, מאז ימי הפלמ"ח ועד ימינו, הוא גם הגופה המרוטשת. מגש הכסף לא מת, … להמשיך לקרוא ←

מבט של תכלת וזהב השיר שכאן, יש בו דבר של יופי שלא דהה עם השנים. המגויסות הפוליטית בין שורותיו, היא רק כמו אבקה, שנושאת הדבורה מן האבקנים בין פרח לפרח. וכמו הדבורה מעביר השיר את הגנים של הצמיחה בין התקופות … להמשיך לקרוא ←