ארכיון פוסטים מאת: אורית פראג‏

המקום הטוב שאיננו קיים בשום מקום. יפתח גולדמן שואל אם כשמדברים על קיבוץ אפשר לבטל את השיתוף ולשמר על הקהילה, או שבמוקדם או במאוחר, לאחר שנעלם השיתוף, ייעלמו גם החיים הקהילתיים והתרבות הקהילתית. קיבוץ זה משהו שהיה בעבר או שהוא … להמשיך לקרוא ←

כוחו של הלב לחכות. האהבה – מהי אהבה? שואל את עצמו הקורא בצער, מה פירושה? ומהו כוחו של הלב להתמיד ולהחזיק בה? בתום הקריאה, מפכפכת בנו תחושה של הארה והבנה פתאומית לנפש האדם, שהיא חסרת מנוח, ומלווה בתעלומה כטבעה תמיד … להמשיך לקרוא ←

רק קיר גופי הדק. היה קיץ וזרועות האשה החשופות נשפכו לים והיא נגרפה בהן ואיננה. ושערה היה ארוך ובלי נחומים. ומתחשק להשאיר את המלים כך. בלי לפרשן. להגיד פשוט שוב, היה קיץ. וזרועות האשה החשופות נשפכו לים והיא נגרפה בהן. … להמשיך לקרוא ←

הסכסוך זה כאן. המציאות שלנו בישראל מכריחה כל ערבי להתעורר בבוקר ולשאול את עצמו כשהוא מסתכל במראה, מהי הזהות שלו במדינה הזאת וכל מה שתגיד לו המראה חזרה, יהיה בו זרע פורענות: הסכסוך זה כאן, תגיד לו המראה, בתוכך. הספר … להמשיך לקרוא ←