גיזי מחפש חברים – נורית אורן

הולכים וחוזרים.

מהות הצעדים הראשונים של הצמיחה: יציאה זמנית מהחיק החם והמוגן בניסיון אמיץ לשיטוט סקרני בעולם המאיים שבחוץ. אם הילדה לא תדע שאפשר לחזור בבטחון הביתה היא גם לא תצא החוצה.

גיזי הוא כלב לא משהו. כלב מעורב נדמה לי; רוב גופו לבן, ראש שחור, יש עליו גם חום, משהו לא מרשים במיוחד אבל כמו שמסתכלים עליו מתמלאים באיזו חיבה לא מוסברת. מיד רואים שהוא מחפש אהבה ובא לתת לו אותה בחזרה. הוא מחפש חברים. מי לא. על זה נכתב ספר החרוזים של נורית אורן, על גיזי שפגש בדרכו ארבעה כלבים שונים שכל אחד מהם נראה שונה ולכל אחד מהם תכונות אופי שונות. העלילה מחולקת לשניים. בחלק הראשון מבקש גיזי חברותם של חמשת הכלבים וכל אחד מהם נראה לו לא בדיוק מתאים להיות לו לחבר. אלא שאז חל מפנה, גיזי מבין שאם ימשיך להיות כזה בררן יישאר כפי שאומר יהודה פוליקר בשירו של יעקב גלעד, יהיה חופשי מכל הקריזות של הכלבים האלה, אבל חופשי זה הרי לגמרי לבד. ואז החל לרוץ את כל הדרך מהסוף להתחלה.
סופו של הסיפור הוא טוב ומרווה את הנפש באהבה: לא רק שגיזי למד לשחק עם כל חבר לפי אופיו אלא שנראה שנוצרה קהילה חדשה שבה לכל אחד יש את מקומו ותפקידו וגיזי הוא המחבר בתוכה.
זה ספר שמדבר אל לב של ילדים פעוטות והם מבקשים אותו שוב ושוב. יש בו את סוד ההרמוניה הבלתי מוסברת של ספר ילדים טוב. חוויה שעוזרת להזדהות ולהבין מעט את תהליך החברות ולאתגר הקשה שעובר כל פעוט ופעוט וכל ילד וילד בפילוס דרכו הקשה בחברה. ויש בו את התנועה של היציאה מהבית ושיבה אליו, תנועה שסופרים חכמים יודעים לצקת בספר ילדים, כי זאת הרי מהות הצעדים הראשונים של הצמיחה: יציאה זמנית מהחיק החם והמוגן בניסיון אמיץ לשיטוט סקרני בעולם המאיים שבחוץ. אם הילדה לא תדע שאפשר לחזור בבטחון הביתה היא גם לא תצא החוצה.

גיזי ומיקו. חברים

הספר כתוב ברובו בחריזה לא משוכללת במיוחד, ובכל זאת יש בו זרימה מתאימה וטובה שמפצה על הדבר הזה. כיוון שלא יצא בהוצאה ידועה ספק אם שמעו עליו רבים. אני ממליצה בכל לבי בשמי ובשם ירדן ואוריה שקראתי את הספר בפניהם והם ביקשו כמה פעמים עוד.

נורית אורן, גיזי מחפש חברים, הוצאה גלילית, 2011